הילה רוח – זאת השנה שלי

״זאת השנה שלי״ נשמע כמו מחשבה שאם היא תגיד בקול גדול תאבד אמינות. הילה רוח כמעט אינה מרימה את הקול, ונשמעת אמינה מאוד

פברואר 15, 2026

מילים ולחן – הילה רוח הפקה – גילברט ברויד מיקס – דניאל אנגליסטר מאסטרינג – איציק פיליבה הפקה והקלטת שירה – אורי קוטנר עיבוד – גילברט ברויד, הילה רוח, אורי קוטנר

 4.5/5

הילה רוח שרה שיר שנשמע כמו הבטחה לעצמה, לא הכרזה חגיגית אלא ניסיון להאמין.
הבלדה המלודית-השקטה מושרת ברכות כמעט מלוחשת היא לא רק אסתטיקה: היא המנגנון הפסיכולוגי של הדוברת. זאת לא צעקה של ביטחון זאת לחישה של אומץ.
"אני יש לי שבע נשמות לפחות בזבזתי כבר כמה" – המספר שבע כאן לא פנטזיה. הוא מטאפורה להתחדשות חוזרת.
הילה מציגה עצמה כמי שכבר “נשרפה” כמה פעמים רגשית – מערכות יחסים, ניסיונות, אכזבות, אבל לא רואה בזה כישלון אלא צריכה טבעית של חיים.
היא לא אומרת שהיא לא עצובה, היא אומרת שהיא לא נותנת לעצבות לנהל את הלילה. "אבל לא בוכה בלילות". הלילה = זמן אמת רגשי.. היא בוחרת שליטה.
“קמה כמו מלך / נופלת כמו מלך” – היא לא מבטיחה הצלחה., היא מבטיחה סגנון קיום. המשפט הזה מבטל דרמה. אין כאן טרגדיה אישית יש תהליך חיים.
"ואולי זאת השנה הכי יפה בחיי כן כולם ככה יגידו עלי זאת השנה שלי הלוואי" – המשפט “זאת השנה שלי” חוזר, אבל תמיד עם סדק עם "אולי", "הלוואי". כלומר – היא לא חווה הצלחה. היא מנסה להדביק משמעות למציאות שעדיין לא מרגישה ככה. המסיבה ("אמור להיות כיף עכשיו") היא סמל:. לא אירוע אלא הרגע שבו החיים סוף-סוף מרגישים נכונים.
“בתחרות עם ההווה מי ימצמץ ראשון” – זו אחת השורות הכי עמוקות בשיר. היא לא נלחמת בעבר, ולא רודפת עתיד. היא במאבק מול המציאות עצמה – מי יישבר קודם: היא או החיים. זו חרדה קיומית.
“בגמישות יש אור גדול” משפט פילוסופי לפיו היא מבינה שלא כוח ולא ביטחון מצילים, אלא היכולת להתגמש בלי להישבר. ומיד אחריו: "ובשמש החמה היא הכי רוקנרול" רוקנרול אינו מרד אלא חיות פשוטה, גופנית, נוכחת.
האור, השמש, הגוף הם הניצחון על מחשבות היתר.
"אז איפה המסיבה כבר יש שמלה אני מוכנה" – היא עדיין לא שם., אבל היא מתלבשת לחיים. הפעולה קודמת לרגש. היא לא שמחה – היא מתכוננת לשמחה.
השיר הוא על השלב שבו אדם מחליט להאמין למרות שהמציאות עדיין ניטרלית. זה לא דיכאון גם לא אופוריה, אלא תקווה מודעת לשבריריות שלה “זאת השנה שלי” הוא מנטרה, לא עובדה. הילה לא משכנעת אותנו – היא משכנעת את עצמה.

בשיר מסוג זה של הכרזה עצמית הזמרת אמורה לשיר חזק, מלא אוויר, פתוח. ״זאת השנה שלי״ נשמע כמו מחשבה שאם היא תגיד בקול גדול תאבד אמינות. הילה רוח כמעט לא מרימה את הקול ונשמעת אמינה מאוד.
העיבוד העוטף = מציאות שלא זזה הכלים לא דוחפים קדימה. אין גרוב מנצח המוזיקה לא נותנת לכיף לקרות, מתכתבת במדויק עם מצב פסיכולוגי שבו האדם החליט להיות בתקווה ("זאת השנה שלי",) אבל הגוף עדיין לא הגיע לשם.