איך מפיגים את השיעמום? מביאים כלבים לתוכנית, השופטים מחליפים מקומות, שירי ונינט שרות דואט כקונטרה ל"מזימת" השופטים. אודישנים לבדם? – הצחקתם. אסף אמדורסקי סובל. בלחץ השופטים הוא נתן כחול לסהר טויטו –  "הפייבוריט של איתי לוי" ששר  "כל יום כמו נס" של אמיר דדון. אמדורסקי לא מת על ביצועים מלודרמטים גדולים מן החיים.
טויטו הרגיש שזה הזמן לתת בראש, לפתוח מבערים. הוא ידע לחלק אנרגיות באינטרפרטציה הזו. נכון: גווני קול משתנים (עד קונטרה טנור) טובים לביצועי רגש גדולים. הנקודה היא שאמדורסקי כנראה עדיין לא החליט איך הוא שופט: על פי טעמיו המוסיקליים או על פי רמת הביצוע. לנבו קנר הוא נתן אדום על "אהבנו" של אביב גפן, כי הוא הבליט את "הצדדים הסנטימנטליים" של השיר, וסנטימנטליות יתר לא עובדת על אמדורסקי. האדום שלו להילוקי, שעשתה אינטרפרטציה אישית מוצלחת על "זוט עני" המוכר מהביצוע הגרוע של אלה לי היה למרות שהודה כי יש לה "סגנון מעוצב". הבעיה היחידה – זה אינו הטעם שלו. אז כן, אמדורסקי צריך לעשות ישיבה עם עצמו ולהחליט – מה הם קריטריוני השיפוט שלו, כדי ליצור איזושהי אחידות מייצרת אמינות. קול גבוה מסולסל היטב בז'אנר המזרחי יספיק? בהחלט. כאן ה"טעם" של אמדורסקי לא שיחק כשהוא נתן כחול לאביתר מתנה על "בואי ניפגש" של פאר טסי.

הכוכב הבא סהר טויטו פותח מבערים – כל יום כמו נס

הילוקי – "זוט עני"

הילוקי – "זוט עני"
נבו קנר – "אהבנו"
ירדן בלומנפלד (ג'ורדן) – "זה טם"
אביתר מתנה  – "בואי ניפגש"
נטלי סמיפאדני – Jealous
סהר טויטו – "כל יום כמו נס"