רוב השופטים חושבים "אירוויזיון" ובצדק: התחרות נועדה לבחור נציג מתאים לתחרות. האם יש חוקים? מהי "איכות אירוויזיונית". עדן גולן בחרה לשיר Ain't No Other Man של כריסטינה אגילרה, כאשר היא חושבת "אירוויזיון " כלומר – לא רק איך היא תישמע אלא איך ההופעה שלה תיראה. בהתאם לכך הבגד החושפני שהיא לבשה. בחסות מפיקי התוכנית היא גייסה רקדנים ועלתה לבמה לפזז את השיר. אמדורסקי נלכד בקונספציה שלו  שהתחרות דורשת מקצוענות. מבחינתו יש איזשהו רף אירוויזיוני שצריכים לעבור. לא ברור מהו, אבל הוא קיים. במקרה של עדן גולן – היכולת שלה לשיר ולרקוד סימולטנית, לעשות Show היא המדד המכריע. השיר עצמו, היכולת לאמץ אותו מבפנים לא עניינו אותו. אמדורסקי שמע, ראה וההעניק לה כחול. עדן חסון סבר שזה מתאים למדינה שגם בשעות קשות רוצה את השמח, בלי שום קשר לשיר עצמו. גם קרן לפלס הבינה את הלבוש החושפני על רקע המסר שצריכים להמשיך לרקוד.
היחיד מבין השופטים שחש כאן בעיה ונתן "אדום" היה רן דנקר. זה היה אדום מוצדק. הביצוע של עדן גולן היה  אמנם Show, אבל מאוד טכני וקר. דנקר טען: "הרגשתי מנותק לחלוטין. אין בביצוע הזה משהו שפותח לך את הלב, משהו בעל משמעות, וזה לא קשור לרקדנים. לא הרגשתי מסר בשיר. הרגשתי לפני ה-6 באוקטובר – משהו כמו נועה קירל שרה עם רקדנים". אם לחלק ציונים לשופטים – דנקר מקבל שישה כחולים.

יונתן ביטון – "אף אחד לא בא לי"- הצגה לא מעניינת. תנו לי את קרולינה בשיר הזה. 
מוריה אנג'ל – Listen – מול ביונסה זו היתה יומרה בלבד. 
דור שמעון – "ירח" – האם נסתפק במנעד גבוה וסלסול? לא בשיר הזה. 
גל כפרי – "שיר לאמא"- קאבר דל. 
עדן גולן – Ain't No Other Man- חלול, שטחי, קר.