זמרי פסנתר בתחרויות ריאליטי מוסיקה ראויים להערכת יתר, כי מדובר בדרך כלל בזמרים מוסיקאים יוצרים. קחו את אוריין שוקרון בן 28 ממעלות תרשיחא. הבחור מוסיקאי, פסנתרן, מנצח, מהסוג שגורם לגבה מורמת – מה הוא עושה בתחרות ריאליטי מוסיקה. לעצם הענין: הוא התיישב לפסנתר ולקח את "מתגעגעת" של נתן גושן למקום שהמבצע במקור לא חלם עליו. מה אמר איתי לוי: "לא קרעת אותי. פספסת אותי בענק, אחי. זה שיר כואב. הפכת אותו לשיר ערש". גם הפעם – גבה מורמת. האם אני ואיתי לוי שמענו שני שירים שונים? האם אני עד כדי כך קהה שמיעה שלא הבחנתי ב"פספוס".
נינט הרגיעה אותי. היא העירה ללוי שמדובר באינטרפרטציה. לוי קיבל את ההערה באדישות. מגמת הטמטום נמשכה עם ההערה של קרן פלס, שהכוכב הבא אינה תחרות לבחירת זמרים, אלא למי שיכולים לעשות דרך, או למי שיש לו פוטנציאל לעשות קריירה… פלס אפילו הרגישה בשטות: בתחרות כן בוחרים זמרות וזמרים, ואין זה סותר את העובדה שהבחירה סוללת בפניהם דרך לקריירה..
אוריין שוקרון – "מתגעגעת"
סוגיית האינטרפרטציה עלתה בהופעתו של זמר פסנתר נוסף – דניאל זילברשטיין, מעצב אופנה שחי 12 שנה בניו-יורק. זילברשטיין שר Believe המוכר מהזמרת שר וחטף שישה אדומים תמוהים. האם היה כאן תיאום מוקדם בין השופטים? אני אומר את הדברים בתחושה שהבחור קופח. זילברשטיין עשה בדיוק את מה שמצפים מקאבר טוב – להעביר את השיר לחלקת האדמה שלו, להעניק לו את הגוון האישי שלו. הגרסה שלו שידרה אמת אישית, גוונים מיוחדים בקול, פרשנות בונת שיר, ביצוע מתעצם בהדרגה. לחצתי כחול, מול שולחן שופטים אדום לחלוטין.
המתנתי לנימוקי השופטים. אולי אני טועה. קרן פלס אמרה את הדברים הבאים: "אני בן אדם שנותן הבי הרבה כחולים פה. אתה אדם שמצאת את עצמך בעולם יצירתי של אופנה. אני לא יכולה לנתח את התהליך שעברת, אבל כרגע אתה לא נמצא שם עם המוסיקה". מה-מו-מי? פלס פוצחת במלל סתמי, לא מנמקת לעניין, ומצד שני עפה על עצמה. יש מצב למרוט לה כמה נוצות? להוריד אותה לאדמה? לא אמרה כלום, וזילברשטיין נשלח הביתה מתוסכל ללא רבע תובנה.
אסף אמדורסקי הזכיר את אברהם דה קרבליו, מהעונה שעברה במשבצת הזו של זמר-פסנתרן, והנימוק שהוא נתן – "אתה לא סוחף כמוהו". זהו. מה קרה לשופט, שנימוקיו ממש כבר לא "סוחפים". אמדורסקי לא התייחס לחלוטין לאינטרפרטצייה אלא אך ורק לזמר ב"ז'אנר הזה", והוא פישל בגדול ממש כמו שכל השופטים האחרים נסחפו לתת אדומים – ללא הצדקה.
דניאל זילברשטיין – Believe
