נפל עלינו השיר הזה. פרויקט הזוי, קליפ לא צפוי. דודי לוי ואבטיפוס מתאחדים לפרויקט? מה יום מיומיים? הלכתי אל הקומוניקט. לא אלאה את קוראי: יש כאן סיפור שמתחיל לפני איזה 40 שנה, שתי להקת עלומות שם שנפגשו בתחרות מוסיקה, שלימים הפכו ל"נוער שוליים" ו"אבטיפוס". ב-2025 יש פתאום חשק לחזור ל"ימים התמימים", "להתמסר למוסיקה" ו"לעוף איתה לשמיים". כך נולד פרויקט הפטריקים
זה התחיל בג'ם-סשנים של אלתורים, בלי תוכנית ובלי יעדים. פשוט לנגן יחד. לחזור לתחושה ההיא של תיכוניסטים שמתחברים למגבר במקלט ומתחילים לנגן ולשיר בלי לדעת מה יקרה. לשחרר הכל, לתת לדברים לקרות מעצמם ולראות מה יקרה.
השירים היו אלה שהובילו אותם אל לירון עמרם ואל אור אדרי, שני מוזיקאים שהצטרפו לפרויקט והוסיפו לו ממד נוסף. חברו גם המתופפים רונן אברון (אבטיפוס) ורועי שקד (נוער שוליים).
לעצם העניין: השיר הזה הוא מונולוג פיוטי-מוזיקלי על התבגרות, אשליה, שבר והתעוררות – עטוף בעטיפה מקצבית, קלילה כמעט, עם חזרות קוליות סוחפות כמו “טאדא טו טה”, שמאזנות בין כובד התוכן לזרימה המוזיקלית. זה הטקסט שנע בין כאב של גדילה לבין רצון עז לשמור על רוח נעורים, גם כשהמציאות מכופפת אותך לאט.
הפתיחה – תמימות והכחשה "חשבתי שהבוקר יימשך לנצח / ושהשמש לא תשקע בים…" נזכרים באשליה ילדותית – האמונה שהזמן לא ייגע בו, שהשמש תישאר, שהכוח יימשך. אבל אז בא השבר: "גם אני אתכופף מתחת למשקל הזמן" – פתאום נכנסת ההכרה בגוף, בעייפות, בשבריריות.
"אמרת לי שאפשר להיות צעיר לנצח…" דמות של אדם אחר שהאמין – אולי אהוב, אולי החלק הילדי בעצמנו – משתקף מול המציאות שלא עומדת בהבטחות.
טאדא טו טאדא טו…" – מעין מנטרה מוזיקלית־קומית־אירונית – כמו ליווי קרקסי או משחקי. מצד אחד: קצב, חיים, תנועה. מצד שני: חזרה אובססיבית, תחושת תקיעות.
ויש בשיר גם ביקורת עצמית וביקורת על הזולת – "אתה חי בעבר, אתה לא בקליטה…" קיים כאן קונפליקט בין התקדמות לקיבעון. אולי זו שיחה עם אחר, אולי מונולוג פנימי: חלק שרוצה לפרוץ מול חלק שפוחד לזוז.
"אני מתפרק ומרכיב חזרה" המוטיב החוזר – השבר וההרכבה – משקף תהליך התבגרות רגשי, עם הבנה של שבריריות ויכולת התאוששות.
זהו שיר על הפער בין חלום למציאות, בין תנועה לתקיעות, בין הבטחה להתפכחות – עטוף בשפה מוזיקלית שמבקשת לא להישבר אלא לרקוד עם הכאב. המוזיקה תואמת מחזיקה את הקונפליקט הזה – בין עצבות לשובבות, בין מפוקחות לתקווה. הפטריקים מחברים עבר-הווה, ומעוררים סקרנות באשר לעתיד.
צילום סטילס: מאיר כהן
הפטריקים הפרויקט של דודי לוי ואבטיפוס להיות נמר משחק: שמואל וילוז׳ני במאי, צלם ועורך: DAVIDKA
חשבתי שהבוקר ימשך לנצח ושהשמש לא תשקע בים
וגם אני לא אתבגר לא אתעייף
לא אתכופף מתחת למשקל הזמן
אמרת לי שאפשר להיות צעיר לנצח
לב פתוח, עור מתוח, די בטוח
שנוכל לרוץ מהר, לא לוותר
להיות נמר – נמר – נמר
טאדא טו טאדא טו טאדא טו טה
אתה מפספס את כל התמונה
טאדא טו טאדא טו טאדא טו טה
אתה חי בעבר, אתה לא בקליטה
אתה לא יוצא מחוץ לשורה
אתה לא שומע, הדלת סגורה
מי שכועס לא שומע מי שהולך לא יודע
טאדא טו טה
אתה מנסה ונתקע בתקרה
אתה מתפרק ומרכיב חזרה
אתה לא יוצא מחוץ לשורה
אתה לא שומע, הדלת סגורה
מי שכועס לא שומע מי שהולך לא יודע
לא לאבד ריכוז לא להפסיק לזוז
put on your dancing shoes
pull off your inside blues
חשבתי שהבוקר ימשך לנצח
ושהשמש לא תשקע בים
וגם אני לא אתבגר
לא אתעייף, לא אתכופף
מתחת למשקל הזמן
טאדא טו טה
אני מתפרק ומרכיב חזרה
אני לא שומע, הדלת סגורה
אני לא יוצא מחוץ לשורה
מי שכועס לא שומע מי שהולך לא יודע
טאדא טו טה
אתה מפספס את כל התמונה
אתה חי בעבר, אתה לא בקליטה
אתה לא יוצא מחוץ לשורה
אתה לא שומע, הדלת סגורה
מי שכועס לא שומע מי שהולך לא יודע
טאדא טו טה
אתה מנסה ונתקע בתקרה
אתה מתפרק ומרכיב חזרה
יש בך כוח מול כל הכאב
יש מנגינה שנכנסת ללב
מי שכועס לא שומעמי שהולך לא יודע
לא אתבגר, לא לא אתעייף, לא
לא אתכופף, לא מתחת למשקל הזמן
