דיוויד בואי נולד ב-8 בינואר 1947 כדיוויד רוברט ג'ונס בבריקסטון לונדון. 75 שנה עברו מאז. כבר שש שנים למותו ב-10 בינואר 2016. אי אפשר שלא להפריז בהשפעה של בואי על המוזיקה ותרבות הפופ, החידושים וההמצאות היו מהכוחות המניעים הגדולים של המוזיקה המודרנית, נתנו השראה לאינספור מוזיקאים על פני שטיח עצום של מוזיקת רוק שהוא טווה.
זו לא הייתה רק מוזיקה עליה השפיע. השפעתו הגיעה לאופנה, לאמנות ההופעה, לקולנוע, לתרבות, מה שהקנה לו גדודי מעריצים בכל רחבי העולם.
vעולם בלי דיוויד בואי אינו אותו עולם.
פעם קראנו לו זיקית, מי שהתאים עצמו לאופנות וטרנדים. אבל הייתה בכך קלות כמעט קלישאתית. האיש לא הצטרף לאופנות מוסיקליות. מעולם לא הזדנב. מן הסתם זה דבק בו אחרי שבשישים הוא היה בדרן בריטי אקסצנטרי שהתחבר לאופנות. אבל דיוויד בואי תמיד המציא עצמו מחדש כסינגר סונגרייטר צבעוני שהתחיל ב – Glam Rock, תת ז'אנר ששלט בעיקר בבריטניה בשנות השבעים – בדמותו של זיגי סטארדאסט. זיגי עשה מבואי כוכב בינלאומי.
בין שאר ה"צבעים" של הזיקית – צליל Philly soul באמצע השבעים ב"סטיישן טו סטיישן" החיבור שלו לבריאן אינו בברלין ליצירת טרילוגיית אלבומי אלקטרוניקה אקספרמינטליים. בתחילת השמונים, בואי היה עדיין בשיאו.
אלבום הדאנס Let's Dance של 1983, נמכר אמנם מצוין, אבל התקבל בקרירות ע"י הביקורת, שננעלה על 10 השנים שבין 1970 ל-1980, שנים ששינו את פני תרבות הרוק לדורותיה וסגנונותיה – ברוק אלטרנטיבי, פאנק, ניו ווייב, Goth Rock, ניו רומנטיק, רוק אלקטרוני.
"You're not alone, give your hands, you're wonderful" קרא זעק בואי בסיום של Rock 'N' Roll Suicide מ-1972, והרגשנו שהוא יותר מאשר משחק את גיבור השיר. דיוויד בואי – והגיבורים של שיריו כבר אינם נראים בשטח. הם שייכים לעולם המיתוסים, אותן אגדות שישארו שלמות ונפלאות לנצח.
עכשיו חוזרים להקשיב ל – Starman, השיר שהפך את בואי לסטאר בבריטניה ביולי 1972. ארבע דקות של איש הגלאם ששודרו בתוכנית הטופ אופ דה פופס – מרטיטות גם היום. כדי לדעת יותר על בואי הביזארי של אותה תקופה, לכו לסרט הדוקומנטרי Cracked Actor, שהוקרן בבי.בי.סי. צרפו לכך את "Young Americans" מ-1974 בילווי הסקסופון של דיוויד סאנבורן.
בואי לא היה "צעיר אמריקני". הוא נולד וגדל בבריטניה, אבל בשיר אחד הוא ביטא את כל "החוויה האמריקנית" שלו בקול דמוי אלביס בהזדהות מופלאה עם הצעיר האמריקני.
שנה לפני שמלאו לו 70, בשעות קשות של מאבק במחלה, המשיך ליצור באותו להט יצירתי שבער בו לאורך הקריירה, הגם שהבין שהוא מתקרב לסוף. טוני ויסקונטי שהפיק את אלבומו האחרון Blackstar טוני ויסקונטי, אמר אחרי הידיעה על מותו: "זו הייתה מתנת פרידה".
אבל מי האמין שהוא הולך להיפרד. התחושה הייתה, שבואי שוב חזק בעניינים, מוציא אלבום שני תוך שנתיים. עכשיו ברור, שהוא עשה הכל כדי להשאיר את היצירות האלו בטרם ירד המסך. בואי בחר להסתכל למוות בעיניים בצורה שקולה ומחושבת, כשהוא שולט לחלוטין בעניינים, הולך לעבודה לסיים את הפרויקטים החשובים ביותר לפני שהוא נוטש, כולל Lazarus, המחזמר המצוין באופ-ברודוויי. עוד הספיק לסיים אותו ולהגיע לבכורה.
David Bowie Starman (1972)
