ניסיתי לרדת לעומקו של השיר, או במילים פשוטות – מה רצה להגיד? מילים ומוות ביד הדמעות. סקעת מתייחס ל"כולנו" (שרוטים, בודדים, אבודים, פוחדים להיפגש, חסרי ביטחון) וגם לעצמו (הדובר) כמי שלמד להסתיר הדמעות למשמע צלילים של שירים,  כדי שלא יוכלו לראות שהוא מת.
מנין בא (המצב העכשווי?) ולאן הוא הולך או שאין לאן, וכל שנותר זה לבכות. זוהי החוויה הקשה שמעוררת רגשות שעשויים להוביל לדמעות וגם לציפייה לחזור לחיים שפויים.
לפי המוסיקה וההגשה של הראל סקעת  יש מצב שהתוצאה היא קתרזיס רגשי.  מוזיקה כשלעצמה יכולה לשמש כאמצעי לשחרור רגשות. אנשים לעיתים בוכים בעת שמיעת מוזיקה כסוג של הזדככות – שחרור רגשי שמאפשר להם להתמודד עם רגשות קשים בצורה בטוחה ומנחמת. זוהי התוגה בלחן הזה שמחברת לשיר כמו גם שירתו התחושתית של סקעת, גם העיבוד המסוער שמייצר את הצליל המעצים את בלדת הרגש הזו.

הראל סקעת פתאום כל שיר עושה לבכות

בסוף כולם שרוטים/ כולם מתים מחוסר ביטחון
ואף אחד לא יודע / מה נכון או לא נכון
בסוף כולם קצת בודדים
ומפחדים להיפתח להתקלף להישכח להתעייף
מול המסך
להיות קרובים מדי לשמש/ ואז להישרף
פתאום כל שיר עושה לבכות
כבר למדתי להסתיר את הדמעות
רק שלא יוכלו לראות/ לראות שאני מת
פתאום כל שיר עושה לבכות
כבר נמאס לי להחזיק את הדמעות
רק שלא יוכלו לראות / לראות שאני מת
לחיות על באמת
בסוף כולם אבודים/ רק ילדים שמבקשים מילה טובה
כולם בורחים / לחומרים לאהבה
בסוף כולם מחפשים/ לא לאבד את האמונה
להתאהב בלי הגנה/ כולם פוחדים להיפגש
להיות קרובים מדי לשמש/ ואז להישרף

פתאום כל שיר עושה לבכות
כבר למדתי להסתיר את הדמעות
רק שלא יוכלו לראות/ לראות שאני מת
פתאום כל שיר עושה לבכות
כבר נמאס לי להחזיק את הדמעות
רק שלא יוכלו לראות
לראות שאני מת/ לחיות על באמת

פתאום כל שיר עושה לבכות
כבר נמאס לי להחזיק את הדמעות
רק שלא יוכלו לראות
לראות שאני מת/ לחיות על באמת

הראל סקעת פייסבוק