זה אחד האלבומים הגדולים של הרבי הנקוק, החמישי שלו שיצא ב-1965. הוא משתמש באותה להקה מהחמישייה השנייה של מיילס דיוויס אבל מחליף את מיילס בפרדי האברד (גם ג'ורג קולמן מנגן במקום וויין שורטר). הרבי מגיע כאן לרגעי השראה מופלאים של ג'אז פוסט בופ מודרני אימפרסיוניסטי. הריתם סקשן של רון קרטר, טוני וויליאמס והרבי הם כוח מדהים מכיוון שהם זורמים דרך טקסטורות שונות, ונראים כאילו הם מתקשרים כמעט טלפתית.
זהו אלבום שגדל עליך במצבי הרוח שהוא מקרין, בדקויות שלו. אם אתם אוהבים אלבומים כמו In A Silent Way של מיילס הנחשב התקליטים 'הקלים' של מיילס מאותו עידן – ייתכן מאוד שתתענגו על האלבום הזה.
.יש תחושה כמו פסטורלית במוסיקה האימפרסיוניסטית הזו משנת 1965. היא זורמת וזוהרת. הפסנתר ה"מרחף" משרה על הסולנים בצורה לא פולשנית ומדי פעם ממקד עליו את אור הזרקורים, כמו ב- Survival Of The Fittest, בסולו יפהפה או ב -Dolphin Dance הסוגר את האלבום, במצברוח שמח.
ההקשה של טוני וויליאמס מעולה לכל אורכו ש להאלבום, ( איזה מתופף משובח הוא היה) – גם פרדי האברד מצוין בחצוצרה וכנ"ל ג'ורג קולמן בסקסופון טנור. הבסיסט רון קרטר אמין כתמיד.
זהו הרבי הנקוק של מרחב נשימה ונשמה גם של עוצמה , ההוצאה המחודשת של Blue Note נשמעת כאילו הוקלטה אתמול. רודי ואן קלדר עשה עבודה טובה בהפקת הרימסטר הזו.
- Herbie Hancock — piano
- Freddie Hubbard — trumpet
- George Coleman — tenor saxophone
- Ron Carter — bass
- Tony Williams — drums
