יש מי שחשב במקומם, שאחרי ההצלחה של "זהו זה" בשלוש השנים האחרונות בערוץ הראשון – נוצר פוטנציאל לסולד אאוט על הבמות. מי שמוכן לעכל את הידיעה ("זהו זה שרים לראשונה על במה"), יזמין כבר עכשיו כרטיסים (קיסריה, בריכת השולטן).
במסיבת עיתונאים הייתה הרגשה שמושונוב, קושניר, גוב, גליקמן ובראבא קוראים שוב את הידיעה. עדיין לא מאמינים שזה קורה, שתוכנית הטלוויזיה המיתולוגית האלמותית, תצא מתחומי הטלוויזיה, ושהם עולים כלהקה בלייב.
החמישייה התיישבה להסביר, לספר, להתפעם, להביע את האני לא מאמין שלהם, שזה קורה אחרי שמלאו לתוכנית ארבעים וחמש שנה ברוטו מאז שעלתה בטלוויזיה החינוכית. אחרי הכול, מדובר בלהקת הבנים הקשישה ביותר עלי אדמות, לידיעת ספר הגינס.
הם מלווים את חיינו 45 שנה מ-1978. חזרו למסך ב-2020 ב"זהו זה" המחודש כקבוצה בסיכון בימי קורונה, כדי להשיב משב רוח קליל מן העבר, עם דמויות חדשות-ישנות, רגעים מצחיקים מאוד. מצאתי עצמי מקליט בשקיקה כל תוכנית, ונצמד כגרופי, למערכונים ולשירים.
ה"מצב" תמיד נכנס לאולפן, אבל על הבמה אין מצב שהם יעלו בתוכנית סטירית שלמה. הדגש יהיה על השירים. המוטו המוביל הוא המוסיקה, השירה המשותפת שקיבלה ממד מיוחד במהדורת התוכנית הנוכחית בעיבודיו המצוינים של אמיר לקנר לשירים המוכרים. הסטירה תחכה. יהיו מעברים מצחיקים, אבל לא יותר מזה. הקהל מוזמן להתרפק. רק שלא יקלקלו על הבמה את העונג שהסבו לצופה.
כבר כתבתי בעבר: השירים הם אפיזודה המרתקת ב"זהו זה" 2020-23. חמישה קולות שחוזרים לשירים מוכרים בשירת רגש נטולת רגשנות יתר, ממרום הגיל, הרמוניה של געגועים, נינוחות של בגרות. השירה הגברית הזו מצדיעה לזמר העברי, נקיה ממניירות, דוק של עצבות, אנושית, החיוך הפנימי, הפשטות, הרמוניה ווקאלית חמה, גם קורטוב של נוסטלגיה. אני ממתין לפינה הזו בתוכנית המחודשת לא פחות מאשר למערכונים עצמם.
עכשיו ההוכחה מוטלת עליהם ועל אמיר לקנר המעבד והמפיק המוזיקלי – שכל הטוב הזה יישמע לא פחות טוב על הבמה.
זהו זה עוברים מהמסך לבמה – קטעים ממסיבת העתונאים
זהו זה! איזה יום
