אני מוכן להודות באשמה: פספסתי את השיר הזה בזמנו, כשיצא אלבום הבכורה של נסרין קדרי. גיליתי אותו ואותה  בהופעה לקראת פסטיבל הפסנתר 2015 באולם "אסיה"  במוזיאון ת"א. אם ההופעה הזו הייתה צריכה לפתות אותי להגיע לערב שלה בפסטיבל – אז נסרין שיחקה אותה בגדול. היא נשמעת כתגלית  אותנטית  בקו התפר שבין שירה ערבית אותנטית לפופ ישראלי ושירה בעברית. שיר פשוט על געגועים ("חיים שלי… אתה החיים והתקווה שלי") , לא כתוב הכי מהוקצע, והתפירה של עברית לערבית נשמעת קצת מאולצת, ועדיין נסרין מצליחה בזכות המבטא ושירת הנשמה ליצור מטען אמוציונאלי שמתפוצץ אל תוך ליבו של המאזין.

אלף ימים יעברו,/ עד שהשקט אל חיי ישוב/ ובינתיים בליבי/ תפילה לוחשת

גם אם הזמן לא ירפא/ את מה שעברנו כלום לא ישנה/ ובתוכי, עוד מתפללת/ ואצלך, הנחמה

פזמון: חייאתי,/ אינתה חייתי הו אמלי/ חייאתי,/ כל יום הוא נצח בשבילי

שוב חוזרת מנגינה/ שמזכירה את התמונה הישנה/ תמיד איתי השארתי/ לא מפחדת ליפול

בשביל להתקדם צריך גם רגל שמאל / זו הסיבה שתמיד הגעתי/ ואיתך, עוד יש

וידיאו: נסרין קדרי – "חייאתי" לקראת פסטיבל הפסנתר