חני אואקנין שרה שיר טעון, מתוח, מלא באי וודאות פנימית, עלחשש מפני־קריסה רגשית. היא משתמשת במטפורות של נשימה, דופק, דימויים של “קול בורח”, “מחסנית”, “תסריט” וכו’ כדי לתאר מערכת יחסים שיכולה להתרסק כל רגע.
השיר עוסק בשאלה עיקשת: מה אמיתי – מה שקורה בחוץ או מה שקורה בתוכי? “מה אמיתי? / הבחוץ או אצלי / אין כמעט / כי כמעט זה מעט” זהו מרכז הכאב, שאי־אפשר להפריד בקלות בין החוויה הפנימית לזו החיצונית, והקרבה מפעילה לחצים שמשאירים את הדוברת בספק תמידי.
“יש לו קול בורח שאותי לוקח / למקום אליו הולכת כשלבד” – קול שמוביל, מפנה, אולי גם מרוחק.
 “יש לו מחסנית ויש בה טון של טונים / וזיפים בטעם מלח גס עדין” – פה מופיעה מטפורה של נשק, איום, משהו חודר. המחסנית יכולה לרמוז על פוטנציאל לפגוע, או איום חבוי.
מציאות או פרי דמיון? “פעמים ת׳מציאות שלי אני ממציאה תסריט תלבושות ובימוי עריכה” – אואקנין מדברת על יצירה פנימית של מציאות, על הדמיון שמאפיין, שולט ומתערב במה שאנחנו חווים.
“הכל זה רק בראש שלי” – חוזר כמה פעמים – זה הכרה עצמית של ספק: ייתכן שחלק ניכר מההתרגשות, הקושי, החשש — נובעים מדמיון פנימי, לאו דווקא מהמציאות.
השיר נע בין מצבים של “לפעמים הוא מתפזר ואז אוסף”, לבין “בגן של בלאגן”, “אני כבר לא כאן”. כלומר: רגעים של יחס, פירוק, נדידה, מוצאים את עצמם במצב של אי יציבות רגשית.
התחושה של כמעט היא מרכזית – התחושה שהכל קרוב לקריסה, שהקשר גם קיים וגם לא, שהרעיון “שלנו” אולי לא התחיל.

השיר מציג מערכת יחסים לא בהירה: יש בה מרחב לפחדים, אי־וודאות, מאבק עם הדימוי העצמי. הדוברת מתמודדת עם אי־אפשרות לדעת בוודאות מה הקשר נכון, מה אמיתי, מה פנטזיה ומה קרה באמת. הדופק הפיזי, הקול, המחסנית – כל אלו הופכים למכשירים רגשיים שמייצרים מתח, כמעט כמו נשק פנימי נגד עצמו.
השיר מלווה במוסיקה שמייצרת מתח, דרך מקצב שאינו רגוע,  ביטים חודרי־לב, אלמנטים אלקטרוניים  שמקנים אווירה של חוסר ביטחון.  הקול של חני אואקנין נמוך ומסתורי, והיא הופכת את המילים למעין לסיפור מצוקה אותנטי בשירה לא רגילה.

חני אואקנין דופק לי את הדופק

סכנה להסתכל לו בעיניים
זה דופק לי את הדופק שדופק
כי בעוד רגע איתך ימחק.
יש לו קול בורח שאותי לוקח
למקום אליו הולכת כשלבד
כי בעוד רגע אני עם עצמי

מה אמיתי?
הבחוץ או אצלי
אין כמעט
כי כמעט זה מעט

לפעמים הוא מתפזר ואז אוסף ו…
זה משאיר אותי בגן של בלאגן
כי בעוד רגע אני כבר לא כאן.
לידו אנ׳לא הולכת אני מרחפת
הוא דופק לי את הדופק הדפוק
כי בעוד רגע הלב שלי סדוק

מה אמיתי?
הבחוץ או אצלי
אין כמעט
כי כמעט זה מעט

יש לו מחסנית ויש בה טון של טונים
וזיפים בטעם מלח גס עדין
כי בעוד רגע העור שלי מלבין
תיכף כל זה יגמר
אני נזכרת
שבעצם שום דבר גם לא התחיל
זה פרי רקוב של דמיון בראשי
הכל זה רק בראש שלי
הכל תמיד זה רק בראש שלי
הכל זה רק בראש שלי

לפעמים ת׳מציאות שלי אני ממציאה
עם תסריט תלבושות ובימוי עריכה.
מה אמיתי?
הבחוץ או אצלי
אין כמעט
כי כמעט זה לא את

חני אואקנין פייסבוק