מסוג השירים שלוקחים בשבי בהאזנה ראשונה. אכן: בסוף זה הלחן, וכשהוא נוגה סיכוייו (לשבות) טובים יותר. אבל זה לא רק הלחן. חנן בן ארי מצליח לבטא תמצית חיים פשוטה ומזוקקת. האופציה הכי מתקבלת על הדעת. העיקר מול הטפל. מה שבסוף מנצח.
תמיד יתקיים דיון בפירושה ובמשמעויותיה של האמת, ובשאלה האם וכיצד ניתן לדעת מהי האמת. כבני תמותה לא יוכלו בני אדם לעולם להשיג אמת אבסולוטית, ותמיד יהיו מועדים לטעות בכל רובדי ומשמעויות החיים, אך כן ניתן לחתור להגיע לרמה של אמת יותר בהירה ויותר וודאית. חנן בן ארי עוסק בה, באמת מזווית הראיה הפשוטה הזו.
עברה בי אפילו מחשבה, שהאמת הזו כל כך ברורה שאין אפילו צורך לחפור בה. אבל השיר מעניק לה רובד של אמירת חיים במנגינה מופלאה, בטון רך לוטף שמדבר על אהבה ומוות בנימה מנחמת, מרגיעה של השלמה עם מה שיש, והיש הזה הוא מציאות שלא ניתן להתווכח איתה. עוד פעם ניצחון הפשטות היפה של חנן בן ארי? – כמה יפה הפשטות היפה הזו.
חנן בן ארי בסוף זה הלחן
בסוף זה הלחן ולא המילים/ כי מילים די מהר את שוכחת
כולם בעיתון את קוראת תהילים/ ובסוף האמת מנצחת
גם את כבר יודעת שאין פתרון/ שהכל מעורבב אור וחושך
מתי כבר נפסיק לחפש הגיון/ ונמצא בגבולות את החופש
בסוף זה אני ואת/ אני ואת/ לא משנה לאן/ נמשיך לנסוע/ לאן
עוד רגע הסוף וכולם עייפים/ רק אצלך עוד מוצא את הנחת
כי גם אם השקר מתוק לפעמים/ בסוף רק האמת משמחת
בסוף זה אני ואת/ אני ואת/ לא משנה לאן/ נמשיך לנסוע
בסוף זה אני ואת/ רק אני ואת/ גם אם עוד לא יודעים לאן
נמשיך לנסוע/ לאן / או או או לאן לאן לאן
בסוף גם הנצח כולו רגעים/ נשמה בתוך גוף היא אורחת
תגידי מה יש בסוף שכולם מפחדים/ זה נגמר ואז שוב שנינו יחד
