טונה שומר את האנרגיה – בשביל שיר כזה. זהו חוק שימור האנרגיה שלו. לא יבזבז אותה על הבלי העולם המודרני. "אני שומר ת׳אנרגיה/ מה לי ולכל השיט הזה?". מילים פשוטות: לא מתפזר, לא פוזל למקומות שאינם תורמים לו להתמקד באמנות שלו, בדברים שבאמת חשובים לו. "מה מדרבן אותי? רק להוציא את האמת". איתי זבולון מתכוון וגם עושה. הראפ שלו מכון מטרה, פוגע ומחלחל. זה לא רק קצב הדיבור – אלא גם המנגינתיות, שמוסיפה מתיקות קונטרסטית לנרטיב, העיבוד האלקטרוני שמעבה ומוסיף תחושה אורבנית כאוטית משהו.
לא חוזר על עצמו, האנרגיה – נוצרת מהיכולת להיטען בהשראה חדשה. לא חייבים קול חלק או הרמוניה מורכבת. יש משהו יפה גם בחיספוס המאונפף. הסיפור של טונה קיים גם בין השורות, בהנחת המילים על מנגינה ריתמית. האמירה והתחושה מגיעות גם אם אין כאן טיפת רגשנות. זה מה שחזק בראפ אותנטי, וטונה עושה ראפ אותנטי ובעברית.
טאבלט, זמו מת, סתם ב-סטאלבט/ אינסטוש ,פייסוש, פייסוש, ואי נט/ אובך, עוול, אונס, מוות,
דופק, טוקבקס… אוקיי, פאק איט/ קל לרוקן אותי, כאן עד שאין אותי/ גם השיגרה בעיני היא אינסייניטי
אז אני חי כמו בסרט בסבנטיז/ (רק הבמאי הוא על אל-אס-די)/ מה זה זה? מי זה זה?
איך מרכלים מקנאים אוהבים לדבר הרבה…/ ״הוא נפרד, השתנה, הוא לוקח סמים, הוא השמין/ הוא סוכן של הקה-גה-בה…״
אז קח את ההגה ו… קח את ההגה וסע!/ אין לי זמן לבזבז אם אתה לא חבר,/ לא תודה, מוותר, יש לי וואחד מסע
אני שומר ת׳אנרגיה/ מה לי ולכל השיט הזה?/ שומר ת׳אנרגיה/ נשבע זה כל מה שאני עושה
ספאמרים, סקאמרים, דרעקים בסוודרים/ עאלק של ראפרים, ברמנים, צייסרים/ ״חי חי חי״, ״חה חה חה״, עופרים שכטרים
גאנגסטרים, הייטרים – לייזרים! / איך תתמודד איתי?/ לך תריץ גוגל על היותי HSP/ מת על הפאנס אבל צאי מהואן
אני לא מתפנפן, ואללה זה לא המסר שלי/ I need the energy/ אני לא המצאתי את המיקרוגל, לא בן של קנדי
מה מדרבן אותי? רק להוציא את האמת/ להוציא את האמא מפתח תקווה ואז אין אותי/ תן, תן להביא את ה״נויז״, לשרוף ת׳עולם עם הבויז
״למה סירבת לכל המיליונים, קמפיינים, הפיצ׳רים, פאקינג דה וויס?״
אני שומר ת׳אנרגיה/ מה לי ולכל השיט הזה?/ שומר ת׳אנרגיה/ נשבע זה כל מה שאני עושה
