כול מי שמאמין שמוסיקת הפופ יכולה להיות פוסט מודרנית מורכבת, איכותית מעניינת ומרתקת בלי לשחק אותה בפלצנות, הכתובת היא הדיסק הזה. שמעתי פעמים, שמעתי שלוש את הדיסק של ההחבורה מלוס אנג'לס שהתאחדה אחרי שנים ארוכות לצורך הפרוייקט. יש כאן הרבה "תסריטים" שמתורגמים לסאונד במקום לתמiנה עם השפעות וציטוטים מג'אז מיילס דיוויסי, שנסון, מוסיקה אלקטרונית גרמנית, מוסיקה איטלקית, רדיוהד, דיבסי, וולווט אנדרגראונד. החוכמה היא לחבר הקטעים האלה ל"סרט" אחד, ואחרי שמקשיבים לכול האלבום, יש הרגשה שביקרנו בקברט של טוקסידו. זה פרנק זאפה בלי הסרקזם וזה רוקסי מיוסיק בלי רוק. מעין מסע בין רחובות אנגליים, שדרות פריזאיות ופיאצות איטלקיות, שהאוזניים שמחות להצטרף אליו1
