זה אלבומה השני של יבבה (Yebba) הזמרת-יוצרת, ילידת ארקנסו המוכרת מהשיר הנפלא October Sky. זהו אוסף שירים בעל ניחוח פולקי עם השפעות גוספל – יצירה בוגרת יותר בסגנון פופ עכשווי שמגיעה אחרי אלבום הבכורה שלה Dawn.
האלבום נקרא על שם סבתה המנוחה של יבבה, ומתמקד ב“שנות ההתבגרות” שלה כבוגרת, תוך עיסוק בנושאים כמו ריפוי, אבל, ושחרור מציפיות.
האלבום נוצר ברובו בבית ובמקומות שהרגישו אישיים ובטוחים עבורה, והוא משקף אמנית שמרשה לעצמה לחקור וליצור בלי רעשי רקע או לחץ חיצוני. כפי שיבבה אומרת בפשטות: –“כל זה הוא סוג של תפילה".
“אין כסף, אין נפוטיזם, אין העדפה, אין כלום אבל נשארתי נאמנה לעקרונות שלי, ואלוהים קיים את ההבטחה שלו.”
ואז מגיע המפנה: “ומה אם אסלח על הכול? אהיה מושא הצחוק של כל שומר בכל חומה.”
היא לא מתארת סליחה כרגש. היא מתארת אותה כהשפלה פומבית שאתה בוחר בה מרצונך – נכונות להיראות טיפש מול כל מי שאמר לך לא לסמוך על זה. השאלה שאליה היא מגיעה — “אולי ככה מרגישה סליחה” חוזרת כמעט מילה במילה שבעה שירים מאוחר יותר בשיר Seven Years. במהלך כל השיר היא שוקלת את המחיר של הזיכרון של מישהו: “שבע שנים של זעם, האם איבדתי את דעתי? האם אעז להכות בדף, או שאבזבז את חיי?”
הזעם כאן אינו מטפורה. היא שואלת אם הכתיבה על זה הייתה שווה את השנים שזה גזל ממנה.
אי שם סביב השליש האמצעי של האלבום, יבבה מפסיקה להתפלל ומתחילה לרצות דברים. השיר Of Course הוא הומור אכזרי ביותר. גבר קורא לה מאדמואזל, והיא חושבת שזה לעזאזל כיף גדול. היא מקווה שהוא גם ינשק וגם יספר. האקס שלה שוב שוכב בדירה שלה. מישהו גונב מהקניון. גבר נכנס להודעות הפרטיות שלה, והיא מדווחת על זה כהונאה. “הוא כנראה ינסה שוב כל הגברים האלה הם פאקינג הונאה.”
בעוד ש־Dawn" נבנה סביב אסון אחד גדול, Jean מתמודד עם בעיה קשה אחרת: מה קורה כשהאסון מתפוגג — ואתה עדיין כאן, מתגעגע לא בדיוק לכאב, אלא לגרסה של עצמך שידעה מה להרגיש.
אם האלבום הקודם עסק בעיקר באבל ובכאב, „Jean” מתמקד בהתאוששות ובהתבגרות. zuvh יצירה אינטימית ומודעת לעצמה, שמנסה לבטא ריפוי, זהות אישית וזיכרון משפחתי.
היא משלבת פולק, נגיעות של היפר-פופ ואלקטרוניקה בחלק מהשירים. העיבודים פתוחים לנשימה, עם דגש על תחושת קרבה לקול של הזמרת
"Jean” מציג את יבבה בשלב בוגר ומחפש יותר ביצירתה, הוא פחות דרמטי ופחות וירטואוזי מקודמו, אך יותר אישי וניסיוני, מעין אלבום מעבר – יצירה שמנסה להגדיר מחדש את זהותה המוזיקלית.
קולה מחליק בקלילות מעל הפקה צנועה ואורגנית. מבחינת מילות השירים, היא פיוטית, ומעבירה משפטים שנשארים איתך זמן רב אחרי שהמוזיקה נפסקת. שירים כמו “Yellow Eyes”, “Earth, Wind & California” ו‑“Waterfall”, נושאים אווירה אינטימית וקולנועית.
ההפקה ב‑Jean מינימליסטית אך יעילה, ושומרת על קולה של יבבה במרכז, תוך יצירת חוויה מוזיקלית סוחפת. המלודיות שלה מורכבות אך מחלחלות בקלות.
בסופו של דבר, Jean מבסס את מעמדה של יבבה כיותר מסתם כוכבת עולה. השילוב שלה בין עומק רגשי, פיוטיות במילים וכישרון ווקאלי בלתי מתפשר מבטיח שהיא תהיה נוכחות מתמשכת בעולם המוזיקה.
Yebba – West Memphis
