המבוגר יוסי בנאי כותב על הילד הישן דניאל. זה אינו שיר ערש שגרתי הפונה לילד בגוף ראשון. יוסי כתב כאב אוהב ומחבק מהרהורי הילד שבו בגוף שלישי.  את שיר הערש הרך, האופטימי, הרגיש והענוג הלחינה יהודית רביץ וביצעה אותו ראשונה. הוא נכלל באלבומה "דרך המשי" מ-1984. העיבוד משותף לה ולגרי אקשטיין.

זהו שיר ילדים יפהפה על עולם חלומי טוב ומרגיע. כשדניאל ישן, הלילה אינו מפחיד, החושך לא מאיים, נטול סיוטים,  יש בו פרפרי זהב, פיות ומלאכי מרום. הילד בעיניו של המספר מנותק מהמציאות, מוגן מרוע, כמו  שכולם רוצים בשביל ילד שעדיין לא נקלע לסיטואציות חיים מורכבות וקשות. בנאי כתב לבן הזקונים שלו שעה שהוא מתבונן בו ישן, מדמיין החוויות  שהוא חווה בזמן השינה, שהן עולם הקסם שהוא כמו חולם עליו. "פיות אליו באות/ ונסיכים גם כן/ מכל האגדות".

כשדניאל ישן/ ישן כל העולם/ ציפור קטנה בקן/ השמש בטח גם
הרוח לא ישרוק/ עץ לא ישיר עליו/ רק צל כוכב רחוק/ קורץ לו ממרומיו
כשדניאל ישן/ פיות אליו באות/ ונסיכים גם כן/ מכל האגדות
ושלגיה וכל/ שבעת הגמדים/ יוצאים אליו מכל/ ספרי הילדים
כשדניאל ישן/ דניאל ישן.

כשדניאל ישן/ שני פרפרי זהב/ עודרים גומות של חן/ באודם לחייו
ומלאכי מרום/ סביב למראשותיו/ שומרים על החלום/ שהוא חולם עכשיו
כשדניאל ישן/ דניאל ישן