יואב לביא שר בלדת אהבה מלנכולית, כואבת, במוזיקה עדינה המגשימה את התוכן הרגשי במלואו. זהו שיר של פשטות לירית, כאב בלתי מופנם, תוגה שקטה, וניסיון להחזיק רגש בלתי מרפה. השיר נשמע יומנו של אדם רגע אחרי פרידה, קול פנימי שמנסה לשחרר ולא מצליח. הריקנות של הדובר מדברת לא פחות מהמילים. הטון הוא אי המשפט הפותח "את עדיין בזרועותיי / פרח / זה הזמן ללכת" מגלם את המוטו-פרדוקס המרכזי בשיר. השיר מתקיים על המתח הזה: אהבה חזקה מול חוסר יכולת להמשיך להחזיק בה.
הפנייה אליה כ"פרח" היא לא רק כינוי חיבה, אלא ביטוי למשהו שאי-אפשר להחזיק בכוח. הדימוי מלמד שהדובר רואה עצמו כמי שעלול לפגוע בה אם ימשיך להחזיק בה.
"ועדיין עוד עומד כאן לבדי אני יודע עוד לא חלפה אהבתי" – זו חזרה שמציפה אמת אחת: האהבה לא נגמרה. גם אם הקשר כן. החזרה על "עוד עומד" מדגישה את התקיעות ואת הזמן שנעצר
“אמרת שהכול עוד יסתדר בכוכבים זה אולי הכול שקרים” – משפט שמצביע על פער בין תקווה שהייתה למציאות שמתרסקת. הוא מתחבט: האם היא שיקרה לו? האם הוא שיקר לעצמו? האם העתיד “הכתוב בכוכבים” היה אשליה? הכאב הופך להיות גם כאב של אובדן אמונה.
מוסיקה: מלודיה מינימליסטית שמאפשרת לטקסט להיות במרכז, קווים יורדים (מלודית) שממחישים נפילה רגשית הטון הדואב-נשבר מכוון להבעת חולשה, אבל העוצמה שלו מגיעה מהעיבוד הרך. זהו שיר קטן ומדויק כזה שעוצמתו היא בפשטותו.
יואב לפיד פרח קליפ :ואדים מכונה
את
עדיין בזרועותיי
פרח
זה הזמן ללכת
לא אבין
את כל הסיבות
לא אוכל עוד
להחזיק אותך יותר
ועדיין
עוד עומד כאן לבדי
אני יודע עוד לא חלפה
אהבתי
את
רוצה אותי לצידך
אמרת שהכל עוד יסתדר
בכוכבים
זה אולי הכל שקרים
בעייניך ראיתי גם אותי
ועדיין
עוד עומד
עוד עומד כאן לבדי
אני שומע
את קול חיי
אני יודע
עוד לא חלפה
אהבתי
