יוני יעיש בחר שיר מהקלאסיקה של הזמר העברי שיצא במסגרת פרויקט המוסיקה של כפר הנוער קדמה – "מקום של אהבה", במסגרתו יוצאים למסע אישי של  סיפור חיים באמצעות כתיבת טקסט ההופך בסוף המסע לשיר. בשיר הזכור מהביצוע האולטימטיבי של רבקה זוהר מהפסטיגל של 1986, תיאר יורם טהרלב תיאור פסטורלי של נופי ילדות והשפעתם המתמשכת על חייו. מעיינות שראה על פני הארץ בטיולי ילדותו ונעוריו – נעלמו ברובם. הם סימלו מבחינתו טעם אמיתי של אהבה. הטבע התמזג עם התחושה. "חלקת אלוהים הקטנה" מבטא נכס רוחני  יקר מאוד ללב, מעין חלקה שאלוהים העניק לו.
יוני יעיש העביר את השיר לחלקה שלו, העניק לו ניחוח חדש, בעיבוד שאינו מחפש חידושים מסעירים, אלא בעיקר להשאיר את השיר בקווי מתאר מקומיים – בצבע הקולי, בשירת נשמה, בהרמוניה שיש בה מגע שמימי. יש ב"כיסוי" הזה כדי לגלות מחדש את השיר – מבלי להמעיט בערכו של הביצוע המקורת של רבקה זוהר. 

*** יורם טהרלב התייחס בשיר למעיין שבפאתי הכפר עוספייה שעל הכרמל, שהיה כמעט חלק מבית . אל המעיין הזה הייו מגיעים בטיולים, לידו הקימו אוהלים במחנות של התנועה ושם למדו בשיעורי ביולוגיה על הסלמנדרות והטריטונים. בספר "הנשיקה הראשונה" תיאר טהרלב את המסלול הקבוע של הטיול אל הכפר הדרוזי שבמרומי הכרמל. את השיר "בדרך לעוספייה" סיים במילים: "ועוד יומיים חי בפה טעם מי המעיין/ ועל המכנסיים/ ריח מנטה ודפנה וולריאן."

מעיין ידעתי בין עשבי הבר/ בתוך השקט הכחול
לו ידעתי ככה לחיות/ לנבוע ולעד לא לחדול
הימים שעוד נותרו לאהבה/ חומקים מבין האצבעות
ואנחנו לא נבקש/ לא אות ואף לא רמז לבאות

חלקת אלוהים ופיסת שמיים/ דבר לא אבקש רק אבן קטנה
ראשי להניח בצל הזית/ ולשקוט ארבעים שנה

מעיין היה לי בין עשבי הבר/ פינת ילדות נאמנה
בליבי רוגעת לעד/ חלקת האלוהים הקטנטנה

חלקת אלוהים ופיסת שמיים/ דבר לא אבקש רק אבן קטנה
ראשי להניח בצל הזית/ ולשקוט ארבעים שנה

מי זה יקח אותי/ אל אותה השלווה שידעתי
אל הדממה/ אל חלקת הקמה/ אל ערש ילדותי