תנו לי לדמיין: רגעים לפני סיום ההופעה, עוזבים הנגנים את הבמה ומשאירים את יזהר אשדות לבד עם הגיטרה לשיר "את והגשם". הקול הנוגה, הלחן, הליווי – טורפים את הקלפים. זה דף חדש שמכיל ישן. כזה יזהר אשדות עוד לא שמענו. אינטימיות שלוקחת זוג לנסיעה חורפית ל"מקום הלא נכון" – "על מיטה צרה כמו תלמידי תיכון", ובכל זאת – זה יום שלא ישכח מתוך התובנה ש"שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר".
רק מי שחווה פרק חיים של זוגיות ארוכה, יכול לשיר ככה. יזהר אשדות מצליח להעניק לטקסט של יהלי סובול את הזווית המוסיקלית האותנטית ביותר מבחינתו. העיבוד המיוחד לגיטרה, צליל כלי מיתר – מעניקים לסיפור/ תחושה רובד חיוני. אני שומע בשיר צלילים שמתכתבים עם הוויית השירים הישראלים של פעם, באנלוגיה למה שחווה הזוג הזה בעברו. מעין רטרוספקטיבה, שמחברת בין חוויות העבר לתחושות העכשיו. ריגושים.
נסענו ביחד בשתיקה/ ההרים לבשו את השקיעה/ הרגשה של מעבר/ שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר
את והגשם, והכביש המתפתל.
הנה הלילה מתקרב/ עוד מעט כבר לא נוכל להסתובב/ הנה הבוקר שעולה/ כל הזמן לא נפסיק להתפלא
את והגשם, עד סוף כל הימים.
הגענו למקום הלא נכון/ על מיטה צרה כמו תלמידי תיכון/ וידענו שניקח/ את היום הזה לאן שלא נברח
והוא יאיר בחיוך את הפנים.
הנה הלילה מתקרב/ עוד מעט כבר לא נוכל להסתובב/ הנה הבוקר שעולה/ כל הזמן לא נפסיק להתפלא
את והגשם, עד סוף כל הימים.
*** השיר מתוך אלבום חדש המפגיש בין יזהר אשדות ליהלי סובול, שהוליד בעבר שירים כמו "במרחק נגיעה מכאן", "ריקוד קטן". יזהר אשדות: "אני מוצא שעם השנים פחות ופחות קל לי להתחיל עבודה על אלבום חדש. החיים מורכבים ומעניינים יותר ויותר וגוזלים זמן וריכוז שכל כך חשובים ליצירה חדשה. אבל כשאני מצליח להיכנס לזה, אני מגלה מחדש ששם נמצא טעם החיים שלי.”
