המילים של אהוד מנור שימשו השראה לאחד הלחנים היפים שיצאו מקובי אשרת. מנור כתב על חברות כמקור יציאה מאופל אל אור, שאיבת כוחות מחודשים כדי לחזור אל מלאכת היצירה היומיומית, שבאמצעותה מוצאים מנוחה לנפש. שיר ארס פואטי העוסק במחזוריות של שפל וגאות בחיים וביצירה.
עד היום הכרתי את הביצוע הרגיש והמרטיט של המלחין עצמו, זה שנמצא גם באוספי השירים. כשקובי אושרת שר את השיר בליווי פסנתר, מקבלים את התמצית המזוקקת של התחושה, שנעה מתוגה להתאוששות רוחנית. אשרת אינו זמר של קדמת במה, אלא שבביצוע שלו הצליח להגיש את השיר הכי אישי – כפי שהוא חש את המילים.
גרסת ירדנה ארזי והגבעטרון מפקיעה את השיר מחלקתו האישית, ומעבירה אותו לשדות שירי ארץ ישראל– גם בעיבוד ובהרמוניה הקולית. בשילוב הקולות הזה קיים יופי אחר, קורטוב של נוסטלגיה, תחושה של שיר ישראלי, גם אינך יודע איך להגדיר מהו שיר ישראלי.

בסוף היום בקצה המסלול, / מעברו האחר של ההר התלול, / כשאתה אוסף את השברים, 
מה נשאר בעצם? רק כמה חברים. 
בתוך השחור, בלב הערפל, / בעומקו הדומם של הים האפל, / כשאתה רואה את השקרים, 
מה נשאר בעצם? רק כמה חברים. 
וכשנדמה שאור היום כבר לא ישוב אתה מבין/ פתאום מה באמת חשוב / ויש בך רצון ויש לך סיבה 
לחשוב כבר על השיר הבא. 
מתוך הצל, מתוך המבוכה / נפשך וליבך שוב מוצאים מנוחה / כשאתה חוזר אל השירים 
ולוחם בעצב, עם כמה חברים.
בתוך השחור, בלב הערפל, / בעומקו הדומם של הים האפל, / כשאתה רואה את השקרים, 
מה נשאר בעצם? רק כמה חברים. 
וכשנדמה שאור היום כבר לא ישוב אתה מבין/ פתאום מה באמת חשוב / ויש בך רצון ויש לך סיבה 
לחשוב כבר על השיר הבא. 
וכשנדמה שאור היום כבר לא ישוב אתה מבין/ פתאום מה באמת חשוב / ויש בך רצון ויש לך סיבה 
לכתוב כבר את השיר הבא. 
בסוף היום בקצה המסלול, / מעברו האחר של ההר התלול, / כשאתה אוסף את השברים, 
מה נשאר בעצם? רק כמה חברים. 

על המופע "הוי ארצי מולדתי" – עם ירדנה ארזי והגבעטרון

מהו שיר ישראלי?