כליל (בהרב) בשיר הזה היא כליל הליריות המוסיקלית בניסיון שלה לדובב אושר. אושר הוא המכנה המשותף הגדול ביותר של כל בני האדם. כולנו רוצים להיות מאושרים. כליל מאנישה אותו כדי לתת לו את הדיוקן האישי שלה. הבסיס לכל מערכות היחסים הוא מערכת היחסים עם עצמנו. ברגע שלנו טוב, זה משליך על שאר מערכות היחסים שלנו. אין ניסים, גם לא קסמים. שום דבר לא מובן. הטענה השכיחה היא שאושר אינו ממון, פרסום וגם לא ג'וב נחשק. החלומות, מערכות היחסים שאנו מנהלים עם עצמנו – הם המפתח לאושר. אושר הוא דבר אישי לחלוטין. לראיה, האושר של האחד הוא הסבל של השני. המשמעות של עובדה זו היא שלא ניתן להשאיל את האושר של מישהו אחר ושאין גם טעם לקנא באחרים – כי זה ממילא לא יעזור לנו למצוא את האושר של מישהו אחר.
כליל אינה נכנסת לזה.היא לא מנסה "פסיכולוגיה", אלא רק שרה בטון גבוה את התשוקה למגע עם האושר האולטימטיבי, שהוא כמו מנגינה יפה. קולה המהורהר-מדוכדך מגלם את הכמיהה. הלחן היפהפה, ההרמוניה הקסומה והטון מביעים אותה לעומק. זו דוגמא לכך שהמפגש בין המילים ללחן יוצר יצירה ומעניק לה משמעות אישית מאוד.
*** השיר נכלל באלבום "זוויות" – בהפקה רגישה ומעצימה של שחר אליסוף – מוסיקליות ייחודית, שיש בה אותה ליריות שקיימת ב"אושר". תקשיבו, למשל, ל"כל יום מחדש". יש בפשטות ההרמונית הזו שירה של והר, ענווה אמיתית. יופייה הלא ידוע.
כליל אושר
תיכנס לאט/ תפזר מעט את החושך
אין כאן אף אחד/ שב איתי ליד/ אושר
בוא קרוב/ בוא ותישאר
שמש במרום/ תעטוף בחום את הבית
עכשיו אתה איתי/ יושב כאן על ידי/ אושר
בוא/ קרוב/ בוא ותישאר
רק אני ואתה כמו מנגינה יפה
רק אני ואתה כמו מנגינה יפה…
