מה עובר לו בראש? מה יש לו לספר? תנסו לעלות על זרם המחשבות של כפיר בסון. מה הסיפור שלו? אין לו סיפור. רק ביאוס. קול מסטול שר שהוא  "מוותר", הזמן שלו "מתקצר", רואה "עננים מאבן", מבקש לא ליפול.  והנה – מהפך, שרד, רוח נעימה נושבת במקום ענני אבן מגיעים  "רוח נעימה", "עננים של גשם" ובקשה שהקסם ירד.
הבנתם את מהות ההתפקחות? לא חייבים. כפיר בסון חפץ לשדר תחושה, לא סיפור. אז תקשיבו למוסיקה, שילוב של אקוסטי וחשמלי, בלדת רוק בעברית שמתכתבת עם אנגלית, קול מיוסר, אווירה פסיכודלית, מנגינה מעוגלת נגישה, עיבוד פינק פלוידי. אקורדי רוק מניעים. התחברתי בקלות לאווירה, נכנסתי לראש שלו.
בעיה: השיר שומר על קו אווירה אחיד בלי שנחוש במעבר בין תחושת קדרות לתקווה. מתבקש משהו מתוחכם יותר, איזה ניואנס. היוצר התאהב במהלך המוזיקלי, והמשיך אותו באותו קו אפרורי מבאס. האם לכך התכוון המשורר? – לא בטוח.

כפיר בסון עננים מאבן

תשב יש לי מה לספר / אין שום סיכוי להישאר,
כבר הרבה עבר אני מוותר/ הזמן הולך ומתקצר.
עזוב עכשיו כבר אין את מי לשאול/ הפסדנו שמנו לעצמנו גול,
המגרש בוער והקהל נמלט/ מתפזר בבת אחת.

עננים מאבן/ בעצים יש עצב
הרוח מעיפה הכל/ זהירות רק לא ליפול – לא ליפול.
בסוף איך שרדנו את הכל,/ שרנו מילים שקטות בקול גדול,
יבוא מה שיבוא נקום ונעלה,/ את הבית שוב נבנה.
עננים של גשם,/ רד אלינו קסם/ הרוח נעימה לכל,
מלטפת את החול/ עננים של גשם/ רד אלינו קסם,
הרוח נעימה לכל,/ אני חושב שאני יכול – לא יכול.