כרמלה גרוס ואגנר 1997 לקראת ההופעה 2023
כרמלה גרוס ואגנר חיים את החיים, גרוס חלפן כספים, עושה לו עסקים, כרמלה מכשפה, היא אלמנה שחורה, ואגנר הוא אמן, אכול מתסכולים". סיפור מוכר לדור שידע את הלהקה מלפני יותר מ_6 שנים. דור בא, דור הולך, והדור החדש מכיר את הסיפור על על בוריו. כלומר גרעין הלהקה ערן צור את יובל מסנר, מבוקשים יותר מאי-פעם. לצידם, עולים פנים צעירות וחדשות – רונה קינן בגיטרה ושירה ואיתן גראף בתופים.
הפריקים החדשים של כרמלה גרוס ואגנר נראים נערים ונערות אינטלקטואלים. מקשיבים. לא זזים. היה צפוף. לא נשאר שולחן. עמדו במעברים והקשיבו לשיר על גבר שרמנטי בחצרות אפלים שמרגיש את עצמו בזוי, נרקסיסט מזדקן שחוזר לגנוב בחצר. חסר לי הטרומבון או הסקסופון בשיר הג'אזי הזה. יובל מסנר קישט אותו בצ'לו.
את השיר הבא התחיל צור ב"פם-פם-פם-פם", וזה הסיפור הבא, איך הוא מתיישב לשולחן הכתיבה, החיה השחורה נעלמת ובמקומה נכנס הכאב. יש קצב רוק טוב בשיר. אבל דווקא אהבתי יותר הביצוע הקברטי בדיסק.
יצרים אפלים, פרוורטיות. אלימות. צור זועק, מסנר מעדן, ויש הרמוניה נפלאה כמו ב"פרפרי תעתוע". דימוי הפרפר המתעתע והנעלם עובד חזק, והזעקה "אני אוהב אותך" בסוף השיר יוצאת מפי צור חזקה מאי פעם. חסרה לי גיטרה טובה, חסר לי פסנתר, אבל במהות, ערן צור ויובל מסנר על במה אחת זה תמיד ארוע, וכל פעם מחדש אני חש אור בקצה מנהרת הרוק המקומי.
מי שנכנס למנהרה האפלולית והמסתורית שלהם, לא בדיוק מקבל מזון לשירה בציבור, פרט אולי ל"תמונה אימפרסיוניסטית" שכבר הפך לזמר עם או אפילו "רטוב וחם", הגם שטקסט האוננות לא בדיוק מתאים לשרהל'ה שרון ("ואז פתאום קיבלתי אורגזמה סקסואלית/ואז פתאום נגעתי בשרביט המנצחים") גם "חנוך המחנך" הנכלל במהדורת הדיסק נכנס לקטגוריה הזו, על מורה לספרות בי"א 2 ואביו של ערן) ,מחיפה, שאיבד משרה אחרי שאיבד שליטה ודפק לתלמיד מופרע את הראש ברצפה.
צור דרמטי ואקספרסיווי. מתחת לחיוך הדק יש הרגשה שמסתתר אני האחר, מסתורי, אפל, ודי להקשיב לסערת החושים של RUSH TIME.
צור שחקן נהדר. מסנר נשאר מסתורי מאחור. המופע מתבסס על סיפורי החרדות, היאושים והמוזרויות, אהבות באיזורים מסוכנים של החיים, עם איזה מתח באוויר, הבעת תשוקה כואבת, פורקן, תרפיה.
כרמלה גרוס וגנר פושטת ולובשת צורה. ללא ספק אחד ההרכבים המעניינים והחשובים ברוק המקומי, השירים הפרוורטים מסוייטים של צור כ"קרבות תרנגולים", הלחנים היותר מלודיים של מסנר כ"ערב ב' כסלו" ו"קיץ". מסנר את צור תמיד ייצרו רגעים מרגשים. נדמה שהם הפכו את הקומבינות לשיטה, הצליחו להתחמק משחיקה בזכות גישה מגוונת בתחום העיבודים, וכל עוד הם הצליחו לא לשעמם את עצמם, אפשר לחזור ולשמוע את מיטב להיטיהם במועדונים ובמרתפי המוסיקה.
ל ערן צורר משקיע הרבה אנרגיה ועוצמה חסרת פשרות, כמעט טירופית, בשירה. הצ'לו של מסנר כמו מחלחל לתוך הקצב. צור את מסנר נותנים שאו טעון מבלי להתחנף.
*** את הביקורת הזו כתבתי לפני 26 שנה. לרגל האיחוד בדצמבר 2023 בבארבי המבוסס על אלבום המופת של הלהקה "פרח שחור" אני חוזר לאחור למועדון לוגוס בתל-אביב. בהופעה המחודשת ישתתפו ערן צור – שירה ובס, אבשלום כספי – קלידים ושירה, אורי פרוסט – גיטרה,אורי בלק – תופים
***האלבום "פרח שחור" הופק מוזיקלית בידי ברי סחרוף וקורין אלאל ויצא ביוני 1991 בחברת התקליטים נענע דיסק בהפקת ניצן זעירא. האלבום לא הצליח מסחרית אך השירים "תמונה אימפרסיוניסטית" (מילים: עמליה זיו, לחן: ערן צור) ו"פרפרי תעתוע" (מילים ולחן: ערן צור) – כמו גם הביצוע לשירו של מאיר אריאל, "נשל הנחש" (שלא נכלל בתקליט וצורף למהדורת הדיסק) הושמעו הרבה ברדיו.
*** ההרכב: ערן צור – שירה, גיטרה אקוסטית, בס, אורי בלק – תופים, כלי הקשה וקולות, אבשלום כספי – פסנתר, קלידים, קולות, אורי פרוסט – גיטרות. משתתפים נוספים: יובל מסנר – צ'לו, קלידים, אלונה טוראל – קלידים, קורין אלאל – שירה, ברי סחרוף – גיטרה אקוסטית, גיל תורן – תכנות מחשב, עמוס פרידמן – גיטרה בס, יאיר מיכאל – גיטרה, דודיק ניזרי – תופים, אריק לבנת – סקסופון, חליל, ניצן זעירא – "נענע דיסק" – מפיק, הוקלט באופני "העוגן" אולפני DB, אולפני "טריטון" – דצמבר 1990 עד יוני 1991, טכנאי הקלטה ומיקס: אורי ברק, גיל תורן
כרמלה גרוס ואגנר – כרמלה גרוס ואגנר
