במערכת יחסים – האם אנחנו מצליחים לקרוא מחשבות של בני הזוג, או “לדעת בדיוק מה עובר להם בראש”, גם אם מכירים היטב את הדפוסים, ההעדפות, והתגובות של האדם שמולנו. הרבה מהתקשורת בין בני זוג לא מתבצעת במילים. קשר עין, שפת גוף, מחוות קטנות וטון דיבור מעבירים הרבה מאוד מידע.
צמד "לזלי למון", איתי שגיב ושחר קרפ, מנסה לגעת בשיר האהבה הזה במהות היחסים מעמדה של תהיה ואמפתיה כלפי בן הזוג. אמפתיה זו היכולת להבין ולהרגיש את מה שהאדם השני חווה, וככל שיש יותר אמפתיה, כך מרגישים קרובים יותר. בני זוג לומדים להגיב לפי ניסיון קודם. אם משהו קרה בעבר, זה מאפשר להם להניח שהתגובות יהיו דומות בפעם הבאה – ולכן הם מרגישים כאילו הם “יודעים” מה יקרה.
מדובר בניחוש מלומד ולא בקריאת מחשבות אמיתית. גם במערכות יחסים ארוכות, תמיד קיים סיכוי לטעות בהבנת הצד השני – ולכן תקשורת פתוחה והקשבה הן המפתח להבנת הרגשות והרצונות של בן או בת הזוג באמת.
המוסיקה אקוסטית רכה, פולק אולד סקול יפה, מנגינה פשוטה שמסייעת לספר את הסיפור של האוהב המתבונן ומהרהר. אין כאן דרמה, אלא תרגום מוזיקלי ענוג של ההזדהות הרגשית ששומר על אינטימיות צנועה.
לזלי למון נשיקה ורודה
מה עובר לך בראש/ כשאת צוחקת מבפנים ומבחוץ
פלא שאת תמיד יודעת אם טוב או רע/ או כמה שאני מכור
את יפה כל כך היום/ לאט לוכדת שיערך בגומיה
עד שדמעה אחת נדחקת לפינה/ קוראת לי את המחשבות
הרימי את הראש/ כמה טוב שאת/ ואני יודעים לשתוק
להניח לקולות/ ולשבת ככה סתם על החול החם
נתפסת בעדשת המצלמה/ בתנועותייך משבשת את הזמן
כשאת רוקדת העולם כמו נעצר/ את עפה לך רחוק מכאן
הרימי את הראש/כמה טוב שבאת/ והידלקת לי את האור
מהחושך השחור/ ונתת לי ככה סתם נשיקה ורודה
