ליאור נרקיס, זמר השמחות והשירים המרקידים, מיהר להוציא שיר על רקע האסון הלאומי ובעוד הנרצחים נקברים. "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה… הקדוש ברוך הוא ירחם עליהם ויוציאם מצרה". האמנם? השיר מחזיר לשאלה שנשאלה ונשאלת גם על השואה וששת המיליונים הנרצחים: אם העם היהודי הוא עמו הנבחר של אלוהים, כיצד ייתכן שה' נתן לאסון ההיסטורי להתרחש? האם השואה לא מוכיחה כי לא קיימת השגחה אלוהית מיוחדת על עמנו, והעולם מתנהל ללא דין וללא דיין? "איפה היה אלוהים כששישה מליוני בני-אדם נטבחו? מה משמעות הטבח הזה?". גם ההסברים הטובים ביותר שמעלים חכמי-הדור, איכשהו לא-מספקים, או מעוררים גיחוך משום שהם מותירים בלב השומע שאלה אחרת: "איך תתכן לחיים משמעות כלשהי נוכח השתוללות כזו של סבל ומוות?
נרקיס מתרפק על האמונה בלי לשאול שאלות. הרי גם השואה העמידה את האדם המאמין במבחן, ואין ספק שזוהי אחת השאלות החשובות ביותר באמונה: איך מסתדרת האמונה היהודית שאומרת שאלוהים הוא טוב ומיטיב, חנון ורחום, "אבינו מלכנו", עם הזוועות, הסבל והעינויים שחוו אנשים רבים כל כך בשואה ובעוטף עזה? הרבה שאלות התעוררו מתוך הפער הגדול הזה.
ליאור נרקיס שר בלחן נוגה וענוג את התפילה שאינה מערערת על דבר. הוא נשאר בחלקת אלוהים רחום וחנון, כאילו לא ארע אסון, בו משפחות שלמות נהרסו. הטרגדיה חזקה מהתפילה.
ליאור נרקיס אחינו כל בית ישראל
"אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה/ העומדים בין בים באוויר ובין ביבשה
הקדוש ברוך הוא ירחם עליהם ויוציאם מצרה/ משעבוד לגאולה מאפלה לאורה"
