שנחבר את מה שעבר על ליאור נרקיס במציאות לשיר הזה? האם התחושה של גבר על מר גורלו של , שההתפקחות מביאה אותו לקינת געגועים עזה – אכן עוברת על נרקיס? אז ככה: המילים – לא שלו, אבל סביר להניח שהוא סיפר למאור תיתון שכתב את הטקסט מה עובר עליו. נעלמה לו מחייו, השקט צורב לו עמוק, נזכר בכל מבט, בכל חיוך, בכל זריחה שחוו יחד. ליאור נרקיס מבכה את ימיו לצד האישה ומתבכיין עליהם.
הפתיח – צליל קלרינט הוא קישוט אוריינטאלי יפה שמכניס לסיפור שלו. נרקיס הולך על טרגדיה, מתחיל נמוך ("לאן את הולכת כשקר לי") ושובר לטון זעקה דרמטי גבוה ב"ימים ששרפתי שעות על שעות". הטקסט שבלוני – הגעגוע שמדיר שינה מעיניו, הקנאה – מי תפס את מקומו "בין השמיכות", החברים שידעו ושיקרו לו, התמיהה – לאן הלכה.
גם כך המוסיקה הנגישה אפשרת לנרקיס לתת לרגש לרוץ לפניו, כדי להביע את כאבו. גם אם המילים והמוסיקה מתכתבים עם הסוג הכי בנלי של בלדות שברון לב של אוהב מאוכזב ומתוסכל, אני מאמין שזה הלב שלו ששר.
*** השיר מתוך EP חדש הכולל 4 שירים.
צילום: טל עבודי
ליאור נרקיס זריחות
לאן את הולכת כשקר לי/ השארת אותי מול קירות
מה נשאר לי/ גם הבית פתאום מנוכר לי/ איפה את?
והלילות לא לילות בלעדייך/ מתגעגע כל כך לעינייך
בחלומות מבקש רק אלייך / איפה את?
השמש זורחת לא עליי/ לקחת איתך גם את הלב שלי לקחת הכל
איך שוב את בורחת מידיי/ שורף עשן מטביע את העצב באלכוהול
פזמון:
ימים ששרפתי שעות על שעות / דמעות שירדו איך קשה לך לראות
מי מחבק אותך בין השמיכות/ מי זה שר לך?
זריחות שהיו רק שלנו שוקעות/ דברים שאמרתי לך בין השורות
היום הם שלך ושלו תסתכלי אני שר לך
בית ב':
פתאום הוא בא שוב אליי הגעגוע/ איך בגללך לא ישנתי שבוע
הראש מלא מחשבות לא רגוע/ איפה את?
חברים שהיו נעלמו לי/ אני לא שוכח את מה שאמרו לי
שהזמן הוא חבר הם שיקרו לי/ תגידי איפה את?
