שירת הלב הדקה, הסולידית משדרת בחרישיות את התהיות והשאלות הרות הגורל בעקבות אסון השבעה באוקטובר. מי ימצא מילים לזוועה הבלתי נתפסת, להלם, לזעזוע ולזעם, לטלטלה הנפשית ועומק הכאב? דרור קרן דייק לבטא את התחושה בליריקה המבטאת שבר אפוקליפטי. למרות שלא נחזור למה שהיינו, יש עדיין תקווה, שנצליח לצמוח מהמקום הנמוך אליו הופלנו. ה"מאין יבוא עזרנו" אינו נשאל בקונטקסט האמוני של "שיר למעלות". לכן גם התשובה אינה משם – "מעם השם" (ודאי לא מעם המנהיגים), אלא מ – "מֵעִם רוּחַ אַחֵינוּ וַאָחְיוֹתֵּינוּ/ עֲתִידֵנוּ מֵעִם עַצְמֵנוּ", כלומר, מאיתנו, מתוך העם, ולא משום גורם שעומד מעלינו. 
זה אחד השירים היפים ששמעתי בין עשרות ואולי מאות השירים שנוצרו על רקע המלחמה והטראומה שבעקבותיה. כמו המילים גם המוסיקה של יונתן בר גיורא מדייקת את התחושה. יופייה הלא ידוע של מנגינת התוגה, מצמררת בהרמוניה של השירה העצובה הלוטפת, זו שמכילה את הכאב העצום, את אבדן התום וגם את התקווה.

צילומים: יונתן בר גיורא – צילום – אפרת בלוססקי, דרור קרן – צילום – אילן בשור, לילך כספי – צילום – גלי צור

לילך כספי ויונתן בר גיורא זמן שבור

אֵיךְ אָבוֹא בְּשַׁעֲרֵי הַבַּיִת/ שֶׁקִּירוֹתָיו אֵינָם
וְיָתוֹם הַמָּקוֹם וְזוֹכֵר וְזוֹעֵק/ אֵימַת הֶעָשָׁן וְהַדָּם

מִי יֵמַלֵּל יְמֵי שֶׁבִי וָשֶׁבֶר/ מִי יִמְצָא חִבּוּר?
מִי יַנְחֵנּוּ דֶּרֶךְ/ יַעֲבִיר בַּחֲרֵבָה/ זְמַן שָׁבוּר

גַּם אִם לֹא נַכִּיר אֶת אֶתְמוֹלֵנוּ/ וּכְלוּם כְּבָר לֹא יִהְיֶה אוֹתוֹ דָּבָר
וְלֹא נָשׁוּב לִהְיוֹת מָה שֶׁהָיִינוּ/ מְחַכֶּה לָנוּ מָחָר.

אֶת הַלַּיְלָה תִּשָּׂא שְׁאֵרִית הָרוּחַ/ אֶת הַיּוֹם, שְׁאֵרִית הַתֹּם

יֵשׁ מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרֵנוּ./ מֵעִם רוּחַ אַחֵינוּ וַאָחְיוֹתֵּינוּ
עֲתִידֵנוּ מֵעִם עַצְמֵנוּ/ עִם כְּאֵב הַמְּחִיר וְיִרְאַת הַשִּׁיעוּר
מֵהַזְּמַן הַשָּׁבוּר

יונתן בר גיורא פייסבוק

דרור קרן פייסבוק