השיר נכתב על  מישהו שמתגעגע  קשות למי שאיננה עוד בחייו. סיבת תאורו כ"איש גדול" אינו מובהרת בטקסט. "גדול" הוא מושג ערטילאי, במקרה של השיר הזה. האם ההזדהות של הכותבת איתו הופכת אותו ל"גדול" בעיניה? השיר עוסק במה שעובר עליו מאז ש"היא הלכה", מה הוא שומע מ"אישה אחת" על אבלו ועל שתיקתו האבסולוטית. נכון שאין למאזין מידע במי מדובר (***) , אבל זה סוג של געגועים וצער עמוקים שניתן להשית על כל מי שאיבד את היקר לו.
סיפורו מתנגן ומושר במנגינה נוגה נוגעת ומגעת. לירון בן שמעון ועינן פרל נמצאים לגמרי בתוך עולמו של האיש. תחושת העצבות עוברת ומחלחלת גם תודות לעיבוד האווירה, שנוסך עגמומיות (קולות רקע) שמשלים את שירתם המאופקת והמתכוונת של לירון ועינן לכדי שיר המעצים את עומק ההזדהות עם מושא הסיפור.

***  לירון בן שמעון: "השיר נכתב בעקבות קריאת ספר האשליות של פול אוסטר על אדם שאיבד את אשתו ובנו בתאונת מטוס".

איש גדול, עשית כבר הכל/ טעמת מר, טעמת גם מתוק/ כבר בכית מרוב צחוק
ואהבה גדולה הפכה לבית/ והשנים דמעו לך מהעיניים/ כשנתקפת פתאום געגוע
ואישה אחת אמרה לך/ שאין בזה ברכה/ שמאז שהיא הלכה / אתה לא אומר מילה
אז חייכת/ לא אמרת אף מילה
איש גדול, איך השנים עוטפות את האתמול/ בערפל וחול/ ולפעמים מתוך שינה אתה עוד ממלמל את שמה/ מתעורר ונאבק בזיכרון/ לפעמים אתה נזכר באור ראשון
שעברה לה עוד שנה/ סופר לאט את העונות שהיא לקחה  
ואישה אחת אמרה לך/ שאין בזה ברכה/ שמחשבות על העבר/ רק יכבידו על ליבך
אז שתקת/ לא אמרת אף מילה/ אישה אחת אמרה לך/ שאין בזה ברכה/ שמאז שהיא הלכה
אתה לא אומר מילה/ אז חייכת / לא אמרת אף מילה