השירים עצובים, השירים מנגנים לו על גיטרה, גם "מנגנים אותה". על הנייר – אחד השרבוטים היותר נדושים-משעממים של שיר אהבה שקראתי מעודי. מריחה אקראית של משפטים שיאי חוסר המקוריות. מוסיקה לא יכולה להציל טקסט רע. יצירה היא שלמות. בכל אופן מהטון והמוסיקה ניכר, שהמבע של לי בירן מגיע מהמקום שנמצא מתחת למיתרי הקול. המילים הבנאליות מושרות בקול גבוה המתנגן מהלב. לא השירים "העצובים" מנגנים את הגיטרה ואת האהובה – אלא תחושת הלב.
יותר מאשר המילים, המנגינה והקצב – טון השירה הוא שמשקף את התחושה. הנשמה מנגנת ושרה את השירים העצובים – עד שהיא לוקחת את המנעד לשיאי הרגש בעיבוד מעצים. מבחינה זו – פה ולב שווים.
לי בירן שירים עצובים בימוי: ישי ניקומרוב, לי בירן
אני לא מסוגל לחלום כשאת לבדך אי שם/ כי מי מסוגל לישון כשאת לבדך אי שם
הזריחות הפכו לשקיעות / והלב שלי שוקע איתן
ורק שירים עצובים / מנגנים לי על הגיטרה
שירים עצובים/ אותך מנגנים/ לא נגמרים/ שירים עצובים
מאיפה לך הכוחות כשאת לבדך אי שם
מאיפה לי הדמעות כשאת לבדך אי שם
הזריחות הפכו לשקיעות / והלב שלי שוקע איתן
ורק שירים עצובים / מנגנים לי על הגיטרה
שירים עצובים/ אותך מנגנים/ לא נגמרים/ שירים עצובים/ שירים עצובים..
ורק שירים עצובים / מנגנים לי על הגיטרה/ שירים עצובים/ אותך מנגנים
לא נגמרים/ שירים עצובים
