מזמן לא ראיתי את אביב גפן משמש מקדם מכירות נחרץ של מועמד בתחרות זמר. נכון שמדובר בדפנה ראובני, נכדתם של עופרה פוקס ואהוד מנור, אבל אם לנטרל את המידע הזה – הקאבר שלה לשיר האלמותי "מישהו" של סבה, אהוד מנור, ושל מתי כספי לא הצדיק את קריאות ההתפעלות של גפן, השופט שבוחן בשבע עיניים כל מועמד – האם הוא פוטנציאל לאירוויזיון.
דפנה ראובני ממש לא שם. האוריינטציה שלה היא שירים ישראלים קלאסיים במיטב המסורת הפזמונאית. גפן התפעם מהקול המדהים והזך, "קול ישראלי" קלאסי, שהזכיר לו את המבצעת המקורת של השיר – יהודית רביץ. אז זהו שכאן הבעיה: השוואה לרביץ היתה בעוכריה. מירי מסיקה לא הבינה את מהות ההשתפכות של גפן. כלומר: מנין זה בא לו.
צדקה מסיקה: קול "יפה" אינו מספיק. כשמבצעים קלאסיקה המזוהה עם רביץ, נדרש ביצוע (קאבר) חבל"ז. השירה של דפנה ראובני לא היתה מדויקת, קולה רעד, וגם באינטרפרטציה לא היה ערך מוסף מול הגרסה המקורית. במילים פשוטות: עשתה לי חשק לחזור לרביץ.
גפן טען, שבעיניו הביצוע היה מדויק. מסיקה, כזמרת מיומנת שמבינה דבר וחצי בשירה, הסבירה לו ש"עיניו" מטעות אותו, וראוי כי יפתח את אוזניו. הפשטות היפה והזכה עדיין אינה הופכת ביצוע למעולה. פרט לכך: האם גפן פתאום שכח מה המטרה, אחרי שפסל מועמדים אחרים בגלל שהם אינם מכווני איורוויזיון? מכל מקום נפשו של גפן ייצאה להעביר את דפנה, עד כדי כך שהצליח לשכנע את מסיקה , שהתכוונה ללחוץ "לא" – להעביר אותה לשלב הבא. "בשבילי תצביעי עבורה", ביקש ממסיקה. בשבילו? לא בשביל המועמדת?
לא ברור כמה הייחוס המשפחתי השפיע על השופטים. מרגול נכנסה עוד לפני הביצוע לחדרי ההלבשה לברך את משפחת מנור.
בשורה תחתונה: זה היה הליך שיפוטי פגום מיסודו, לא מקצועי, נכנע לגחמות של שופט אחד (אולי גם להפקה).
**** לשלב הבא עברו גם לורן דרויס ששרה "הלב שלי" המוכר מישי ריבו ותומר מאיה – שנפרד מהצד עם הדר לי – ששרו Fallin של אלישה קיז.
יהודית רביץ – מישהו
