מאיה דדון – שחקן נשמה

מאיה דדון מקוננת בשיר נוגה על סמ"ר ברק דניאל הלפרן ז"ל, שהיה בן 19 בנופלו, זיכרון שלא נשען על מיתוסים של "גיבור", אלא על אדם צעיר, אוהב, חולם, ספורטאי. מכתב אהבה פתוח לאדם אחד שנפל, אך מעניק משמעות אנושית עמוקה לכלל הנופלים.

אוקטובר 17, 2025

מילים : אליה רוסיליו לחן : אליה רוסיליו , אריאל עדן ושי חי ג׳אן עיבוד והפקה מוזיקלית : אריאל עדן ועדן דהן

 4/5

המלחמה הולידה גל עצום של שירים לזכרם של הנופלים. רבים נכתבו ביוזמת המשפחות. השירים מאפשרים להפוך דמות של חייל לנרטיב, לאדם עם חלומות, פחדים, יחסים. באמצעות המוסיקה ניתן לבטא גם את השבר והצער – וגם את הרצון לזכור, לא לשכוח, ולהתקדם הלאה. היצירה המוזיקלית הופכת למקום שבו ניתן לשתף כדי ליצור “זיכרון חי”. חלק מהשירים ימשיכו להיות מושמעים גם אחרי שהעימות הגלוי יחלוף, בטקסי זיכרון, דרך בתי ספר, רדיו וכו’. כך הזיכרון נשמר מעבר לרגע.
מאיה דדון מקוננת בשיר נוגה על סמ"ר ברק דניאל הלפרן ז"ל, שהיה בן 19 בנופלו בקרבות ברצועת עזה. השיר נכתבעל פי סיפורים ותחביביו האישיים. השיר מחבר בין אובדן אישי, זהות ישראלית, ואהבת החיים של האדם שנפל. מדובר בבלדה עצובה המוגשת בסלסול רגשני.
הזיכרון חי, כמעט מוחשי – "כולם אומרים שאתה לא כאן / אבל בזיכרונות שלי אתה קיים". הניגוד בין העובדה הפיזית שהוא איננו לבין הנוכחות החיה בזיכרון – הוא לב השיר. התחושה היא של הכחשה רגשית כמעט. ברק ממשיך לחיות בתוך אוהביו דרך המילים.
"כמו שמש באמצע היום / כמו פרורי זהב על שפת הים" – דימויים של אור, חום, טבע – הם לא רק זיכרון עצוב, אלא מעידים על מי שהקרין אור וחום, והותיר אחריו תחושת יופי.
בין שתי "טבעות": טבעת הסל – המשחק, החלום, ההתלהבות טבעת הנישואין – האהבה, הקשר, המחויבות.
"אחד פחות במסיבה / אחד פחות במגרש / אחד פחות שיגיד לי שמחר יום חדש" – שלוש חזרות על "אחד פחות" – מחדדות את התחושה שהאובדן שלו הוא לא רק אישי אלא חברתי, קבוצתי, ציבורי.
הוא היה הבנאדם הזה שהיה מדליק את הסביבה, מגלה אופטימיות, מביא שמחה. "לך יש תור בשמיים / ואצלי פה דממה" – שורה מטלטלת. "תור בשמיים" משווה את העולם הבא למקום של סידור ובירוקרטיה של מוות – בניגוד לדממה הכבדה שנשארת פה.
"הלב צועק כמו יציע שחקן נשמה" מטפורה ספורטיבית – הלב הוא יציע, והצעקה הפנימית מבטאת אהבה, געגוע, כאב. "שחקן נשמה" הוא גם שם השיר – לא רק תיאור של שחקן כדורסל, אלא של אדם שחי מהלב, באהבה מלאה.
"חצי שנה מהשחרור / אבל דפדפנו כבר לפרק אחר" – החיים זזים מהר מדי. רק השתחרר, וכבר מדפדפים לפרק שבו הוא איננו. השורה מביעה כאב על ההחמצה – אדם צעיר שלא הספיק לחיות.
"מי יגיד לי מה איתך שם / אם אכלת, אם אתה מסתדר" – שורה אינטימית ביותר שמתארת את הדאגה לו גם אחרי המוות. כמו אם, אחות או בת זוג, שמביע דאגה יומיומית, פשוטה
"אתה היית שקד פורח / בעולם שצורח עמוס מלחמות" השקד הוא עץ של פריחה עדינה ותקווה – מוצב מול עולם צורח, אלים. הוא היה תום בעולם קשה.
"ולא משנה מה אתה תישאר" – מעין הבטחה שגם אם הזמן יעבור, הוא יישאר בנפש, בשיר.
מאיה דדון הופכת את השיר לקינה אישית בסלסול עצוב, שמהדהד תרבות של זמר מזרחי מסורתי, אך ברוח עכשווית.
שיר שמייצר זיכרון שלא נשען על מיתוסים של "גיבור", אלא על אדם צעיר, אוהב, חולם, ספורטאי. מכתב אהבה פתוח לאדם אחד שנפל, אך מעניק משמעות אנושית עמוקה לכלל הנופלים. העצב שבו עדין, הסלסול נוגע, והכאב שקט אך עוצמתי.