הנערה היפה שרקדה לידי –  ידעה בדיוק מתי הם מורידים חולצות. "יאללה, תתפשטו", היא צעקה בשיר "עירומים". כן, אחרי כל השנים האלו (כמה? – 17) יש למוניקה סקס קהל מוצף הורמונים, חלקו לא היה בתכנון ב-1993. כולם מכירים את השירים. כולם שרים, מקפצים. מפזזים. מחכים להתפשטות של "עירומים".  שחר אבן צור ופיטר רוט מתפשטים ומחליפים עמדות. ראיתם פעם את רוט חצי עירום מאחורי תופים?
ווטס ניו מוניקה? זהו שהניוז הם שהמוסיקה של מוניקה סקס כבר בשלב של עוברת מדור לדור. מעת לעת. מחורף לקיץ. מאביב לסתיו. יש להקות רוק שאתה אומר עליהן  – "מזדקנים יפה". אצל "מוניקה סקס" –  "מזדקנים" – Out. רוח הצעיר לנצח נושבת עדיין במפרשיה. יהלי סובול, שחר אבן צור, פיטר רוט, ספי אפרתי מנגנים ושרים כאילו הם בתקופה המגניבה הזו, כשההורמונים מפעילים את הגיטרות. חוץ מזה: בן כמה יהלי? ארבעים? זה הכל? ילד. והייתם צריכים לראות את שחר אבן צור המתופף בפעולה גם כזמר חצי גוף עירום. ילד פוחז.
הגיטרות מחברות בין כל התחנות –הרבה "פצעים ונשיקות" דרך מעט "יחסים פתוחים" ו"חיות מחמד" וכמובן, האלבום שלשמו התכנסנו "מנגינה". בשלוש מילים: חתיכת מנגינת רוק.
פעם שנייה שאני בערב הזה של "מנגינה". מה קרה? מה פתאום? לא שאני מוגדר "מעריץ", אבל מפברואר 2011, מועדון התיאטרון עבר כבר די זמן, כדי שאקפוץ לראות מה נשמע אצל מוניקה, אהובה ותיקה. כמו שכבר הבנתם: הכל בסדר. יותר מבמצב טוב בגילה המתקדם. כמעט נו דאל מומנט. אולי אחד שניים. לא נורא.
אז, במועדון ביפו, התארחו ירמי קפלן, קרני פוסטל, שלומי שבן, שלום חנוך. הפעם תותחים לא פחות כבדים: הדג נחש ופוליקר. לא חייבים לחפש בכוח את סיבת הזיווגים. מי שיגיד – אמצעים לקידום מכירות – לא אתווכח איתו, גם אם הוא יטען בצדק, שהדג נחש הם כבר אורחים לכל עת ולכל רע, וברגע שהם עולים, הלהקה המארחת יכולה לרדת לנוח. ממילא לא ירגישו בהבדל. פוליקר מצא לנכון לחזור לימי בנזין ("חופשי זה לגמרי לבד") וגם להרכיב משקפיים עגולים בצבע אדום – אולי מפני שפיטר רוט קנה בזמנו את התקליט של הלהקה. גם זו סיבה טובה.
אבל, החיבורים הדי מלאכותיים האלה לא יגרמו לי להגיד בעוד כמה שנים, אגב טפיחה עצמית על השכם: הייתי בערב בו מוניקה אירחה את פוליקר.
והיה שיר אחד שהקהל חגג עליו וגרם לי להרים גבה. עד ככה מעריצים משועבדים או מטומטמים? השיר נקרא "כל החבר'ה" והוא נכתב ע"י יהלי סובול כמחאה על אונס  קבוצתי של נערה בת 14 בקרית טבעון, ועל המחדל המשפטי והאדישות של הציבור. הנקודה היא שרוק ככל הנראה לא נועד למחאה ולסיפורים קשים. הקהל מגיע לאירוע חגיגי. ’ן לשירים לרוץ לפניך, ואתה בעקבותיהם.
על מוניקה סקס, אמפי שוני, ספטמבר 2012, יש לי דברים חמים לא פחות מאשר על מוניקה סקס, מועדון התיאטרון, פברואר 2011. אני מרשה לעצמי לחזור על משפט שכתבתי אחרי הערב ביפו. הוא מתאים לערב הירח המלא של שוני: קיבלנו הרבה מנגינות, הרבה מוניקות, שביחד יצרו מוניקת סקס רוק כבקשתכם. האיזון בין שירי כל התקליטים אינו משאיר מקום לתלונה. כל מי שאהב אי-פעם "מוניקה סקס", יתאהב מחדש. בשוני קיבלנו מנת סיפוקים נוסטלגיים, גם עכשוויים בערב רוק טעון דציבלים, נדמה לי, אפילו מחושמל יותר מאשר ביפו. דה-בסט-אופ-מוניקה-סקס, תרתי משמע. לראות את הערב הזה ולשאול: מי אמר שאין רוק בישראל?

מוניקה סקס רשימת שירים 1.9.2012: גשר, סאן חוזה, רמקולים, איש קש, פצעים ונשיקות, בדרך אלייך, לא מספיק, הר של בייגלך (עם הדג נחש), לא פראיירים (עם הדג נחש), מספיק בנאדם (עם הדג נחש), מדריד, הכל במקום, כל החבר'ה (עם פוליקר), חופשי זה לגמרי לבד, עם פוליקר, You really got me (עם פוליקר), התחלה חדשה, מכה אפורה, מנגינה , עירומים, שנים חסומות. הדרן: רקוויאם לבלונדינית, גשם חזק, על הרצפה.

צילום: מרגלית חרסונסקי

מוניקה סקס ההופעה באמפי שוני 2012 – איש קש

 כל החבר'ה

השמלה ממדריד

מספיק בן אדם

מכה אפורה

שנים חסומות

על הרצפה

מוניקה סקס פייסבוק