מה "תופס" את מוקי אחרי הופעה, שהוא מבקש – הלוואי שהכסף יישרף? אם נחבר את השאלה לתחילת השיר, נבין מן הסתם, שמה שהוא חש ("שתפס" אותו) מחזיר אותו לחיים אחרי שהיה כבר מת נפשית. בשיר הזה הוא חש מאוד חי, ולפי הפזמון מדובר בתקומה רגשית. רוצה מוקי לומר, כי מרוץ החיים שמתבסס בעיקר על החומר (כסף הוא רק סמל) הוא זה שמעוור את העיניים, ולעיתים נדירות, בהפוגות (כמו השקט שאחרי ההופעה), ניתן ממש לחוש ולחוות את החיים האמתיים.
בפתיחה – טון מאופק ומפויס שמטפס בפזמון ("כשהכל נגמר") בסולם הרגש בהתפרצות נרגשת. שירתו – מצוינת. העיבוד מעבה את מסלול ההתפקחות בצליל אלקטרוני עדכני. אני מניח, שהשיר ייכנס כבר בהאזנה אחת לרשימות ה – Radio Friendly על אוטוסטרדת הפופ המקומי. מוקי לא מחפש את ה"אלטרנטיבי" אלא את הנגיש והקליט, כדי לתדלק את מאזיניו. עדין אינני חושד שהוא לא ישר עם עצמו, שהוא מתפשר על מנת למכור מוצר. בסך הכל יצא שיר, שהוא, מוקי, נמצא בו בכל ישותו, עם הלב ועם הגוף, וזהו מוקי של לב ופה שווים.
צילום סטילס: מרגלית חרסונסקי
ואחרי שהייתי כבר מת/ ראיתי כבר את סוף הקיץ/ מה יכולתי להיות באמת?
לרגע אחד הצלחתי לראות/ זה נכון שהכול באוויר/ ונכון שאין דבר קבוע,
יש חיים שאני לא מכיר,/ לרגע אחד הצלחתי לחיות.
כשהכול נגמר/ אז מה שנשאר/ זה חזק עם הלב וקרוב עם הגוף
עכשיו/ כמו אחרי הקרב/ חזק עם הלב וקרוב עם הגוף.
געגוע ששובר לי ת'לב,/ אני אפילו לא יודע למה.
זה תופס אותי אחרי הופעה/ בלילה כזה יכולתי לראות.
אם הייתי יכול לבקש – הלוואי שיישרף הכסף./ אנ'לא צריך שום דבר באמת
לרגע אחד שכחתי לנשום.
כשהכול נגמר/ אז מה שנשאר/ זה חזק עם הלב וקרוב עם הגוף
עכשיו/ כמו אחרי הקרב/ חזק עם הלב וקרוב עם הגוף.
וכמה קל עכשיו לראות בתוך השקט/ כשהפסקתי לחפש מצאתי נחמה.
את זוכרת שאמרת שאת עוזבת?/ ברגע אחד התחלתי לבכות.
