ממה הוא מאושר? לא נשמע מהשיר הזה שהוא עולז-עליז-מרגיש טוב. הגבר עצוב. לא מאושר – כשהוא משחרר אותה – "את כבר יכולה ללכת" , ואגב כך עדיין מתחשבן – "זה לא אני זו את שסגרת לי את הדלת שכל הזמן היית אומרת/ לא הייתי אף פעם שלך.."
מושיקו מור מנסה עוד בלדת דמעות על נתק מאהובה, סוג הטקסטים שמשכפלים את עצמם – הנפגע, הפוגעת, הנעלב והמתאכזרת. יש לו קול טוב, אבל לא ייחודי (גם פאר טסי שר ככה) גם אם המנגינה והטון המקונן מעלים את הכאב של המאוכזב-מאושר על מסלול אמצע נגיש, אני לא מצטרף בקול רם במכונית, לא משתתף בצערו של הפגוע-מאושר. עדיין ההרגשה היא שהשירים האלה הם קו ייצור יותר מאשר יצירה אותנטית. אגב, גם בקו ייצור של – יש טוב ויש רע, והבלדה הזו טופלה היטב – גם בהגשה הרגשנית, גם בהפקת הסאונד וגם בקליפ המהוקצע.
מושיקו מור אני כבר מאושר
בית א'
למה לנו עוד עצב עכשיו איפה היית כשזה כאב/ אני חיפשתי אותך למה לנו לילות עם דמעות
אני חלש מול קירות שמציירים לי אותך/ אבל זה בסדר את לא אשמה/ שאת מתחרטת אחרי מלחמה/ כי אין לך נחמה.
פיזמון:
עזבי אותי עכשיו הניחי לי בשקט/ אני כבר מאושר את יכולה ללכת/ כי זה לא אני זו את שסגרת לי
את הדלת שכל הזמן היית אומרת/ לא הייתי אף פעם שלך..
בית ב'
חיים שלי תקשיב לי דקה תדע זה/ לא בגללך אני עברתי תקופה/ נכון אני הייתי ילדה שחיפשתי
שטויות אז איבדתי אותך/ אבל זה בסדר את לא אשמה שאת/ מתחרטת אחרי מלחמה כי אין/ לך נחמה.
