זה שיר אהבה שמגיע ממקומות שמתחת למיתרי הקול. למעשה, חן כהן אינו צריך להפעיל קול גדול. תן לרגש לדבר, והוא מדבר. שיר על הספק המכרסם בהתממשות מחודשת של היחסים לאחר פרידה מאהבה. עברו כבר ארבע וחצי שנים, ועדיין – הוא אצלו חזק בזיכרון בכל מבט שמופנה אליו, כל חיבוק של אחרים, כל ליטוף. המוסיקה אפרורית ומלנכולית, זורמת באפיק נוגה. הפראזה המלודית תואמת את הלך נפשו. היא אינה משתנה הרבה. המינימליזם המוסיקלי תורם למבע הקודר. כנ"ל הטון הקולי והעיבוד שעוטף באווירה חורפית מדכדכת ועם זאת רוויית חום מחוברת בטבורה לגעגועים הגדולים. חן כהן נמצא דובר אמת.
אם אתה תחכה לי בסוף/ אני לא יודע
כל מבט שאליי מופנה/ כל יד שאליי רק מושטת
מזכירה לי אותך/ וזה מזכיר לי אותנו
זה מזכיר לי אותך/ כשאני מחפש את היום
בתוך הלילה/ כשאני מוצא רק אותך
בכל מי שעובר
שכבר ארבע וחצי שנים/ שאני לא מצליח
לפקוח עיניים/ שהעצב שלי עם כל יום שעובר
רק גובר
מול כל תופת, אסון או שירים/ אני לא אשתגע
השוואות נועדו לטיפשים/ גם אם לב עוד כמה
כל חיבוק שעשוי משקרים/ כל ליטוף במקומות ששכחתי
מזכיר לי אותך/ וזה מזכיר לי אותנו
זה מזכיר לי אותך…