הדיאלוג המוסיקלי הזה מחזיר לארץ ישראל יפה. גם המוסיקה של נפתלי אלתר נטועה בנופיה, למעשה נצא עם מיקה עינב ונפתלי אלטר לטיול בארץ הגולן והירדן, ארץ מים רבים בין אבני הבזלת. שיר של זיכרונות וגעגוע לארץ לישראליות פשוטה, צנוע ואופטימית.
רוטבליט כתב שיר רגיש ואינטימי שמשלב בין דיאלוג זוגי אישי לבין תיאורי נוף ארץ־ישראלי אידילי. השיר מתנהל על קו התפר שבין רומנטיקה פרטית לבין געגוע קולקטיבי למקום וזמן אחרים.
"הוא אמר לי – זו את? ועניתי לו – בטח הוא שאל – לצפון? ואמרתי – אולי" – השיר נפתח בשיחה קצרה, כמעט אגבית, בין שניים. אך מתחת לפני השטח, מסתתר מתח רגשי של ציפייה, פגישה מחודשת, אולי מפגש טעון מהעבר. השפה יומיומית ופשוטה, כמעט דיבורית – אך בכך טמון כוחה. יש כאן מינימליזם רגשי: הכמעט־שתיקה הזאת אומרת המון. הדיאלוג מייצר קרבה מיידית – אתה כמאזין/קורא מרגיש כאילו אתה נוכח.
"את צריכה איזה שיר על כנרת/ עם ירח כחול…/ כשנפרשת שמיכה/ בין קני סוף מסתתרת/ אקליפטוס גדול הגלים והחוף" הדובר מנסה ליצור עבורה (ואולי לעצמו) מרחב פיוטי – מקום של בריחה, שלווה, יופי. הכנרת היא לא רק מקום – היא סמל: לתום, נוסטלגיה, פשטות ארץ־ישראלית. האקליפטוס וקני הסוף מזכירים את שירת טבע הארץ, כמו אצל לאה גולדברג או נתן יונתן. התיאור סוחף, כמעט חלומי, אבל עדיין נשאר אינטימי ופרטי – כמו פנטזיה משותפת.
"ארץ מים רבים בין אבני הבזלת…/ כמה טוב שנשמר עוד השקט בגבול". הבית הזה מרחיב את הפרטי לקולקטיבי – זה כבר לא רק שיר על זוג, אלא שיר על מקום, ארץ, שורשיות. השימוש במילים "אבני בזלת", "תכלת", "שקט בגבול" יוצר ארץ-ישראליות קלאסית. יש תחושת השתאות על היופי שנשמר – השקט בגבול הוא לא מובן מאליו.
"זה הזמן שנשתוק/ ועיניים בחושך…מן שמח עצוב כזה שיר אוהבים" – חוזרים לרגש האישי – לתוך הרגע האינטימי שבו שקט הוא לא רק היעדר מילים, אלא חיבור עמוק בין שניים. דואליות רגשית – עונג וידיעה שהרגע הזה חולף.
המוזיקה נוגעת – איטית, חמימה, מלודית. מבטאת כמיהה לארץ, למקום טהור, מוגן, אולי דמיוני. מתכתבת עם מרחב רגשי ומטאפיזי, שבו יוכלו שניהם להיות יחד, בלי רעש העולם.
מיקה עינב ונפתלי אלטר ארץ מים רבים
הוא אמר לי – זו את?
ועניתי לו – בטח
הוא שאל – לצפון?
ואמרתי – אולי
הוא אמר – טוב שבאת
כבר הייתי במתח
כמה טוב שאת פה הוא אמר וחייך.
הוא אמר – את צריכה
איזה שיר על כנרת
עם ירח כחול
כשללילה אין סוף
כשנפרשת שמיכה
בין קני סוף מסתתרת
אקליפטוס גדול הגלים והחוף.
ארץ מים רבים בין אבני הבזלת
הירוק לא נגמר רענן ובתול
ההרים מסביב שנוגעים בתכלת
כמה טוב שנשמר עוד השקט בגבול
זה הזמן שנשתוק ועיינים בחושך
מהיבהוב להיבהוב יתמלאו כוכבים
החמוץ המתוק הבשל והבוסר
מן שמח עצוב כזה שיר אוהבים
ארץ מים רבים בין אבני הבזלת
הירוק לא נגמר רענן ובתול
ההרים מסביב שנוגעים בתכלת
כמה טוב שנשמר עוד השקט בגבול.
