יד על הלב – מי לא יכול לסבול את תחרות האירוויזיון? אצלנו היא מייצרת כותרות מוגזמות, ובשנה של שפל בכל גזרה מקומית, כלי התקשורת נאחזים בהשתתפות של ישראל כבחבל הצלה כנגד הכאוס המקומי – מולם עולם אירופאי שחלקו דורש לסלק את ישראל מהתחרות.
האירוויזיון הוא במה נדירה שבה מופיעות מדינות רבות עם סגנונות מוזיקה מגוונים – מפופ מסחרי ועד שירים אתניים בשפות מקומיות. חידוש מסורות מוזיקליות בתוך פורמט מודרני תורם לגלובליזציה של מוזיקה דרך מיזוג סגנונות
אלא מה: העניין בתחרות מתמקד בסופו של דבר בעיקר ביוקרה הלאומית, ממש כמו בכדורגל ובכדורסל. גם כאן כמו במרוצי סוסים התחרות מלווה בהימורים. הניצחון הוא העניין, פחות איכות המוסיקה. רבים צורכים את האירוויזיון כמו חוויה חד-פעמית ומבדרת – ואז שוכחים ממנה עד לשנה הבאה.
בואו נודה: רוב שירי האירוויזיון נעלמים מהתודעה הציבורית זמן קצר לאחר התחרות. יש לכך כמה סיבות :
האירוויזיון הוא פורמט שמקדם “להיטים רגעיים” השירים חייבים להיות קצרים (עד 3 דקות), עם התחלה קליטה, פזמון זכיר וגימיק בימתי – מה שמקדם פופ מהיר ולא עומק יצירתי. הקהל מצביע פעמים רבות על הרושם המיידי, ולא על איכות מוזיקלית ארוכת טווח.
חלק מהשירים מבוססים על הקשרים מקומיים, שיכולים להיות בלתי נגישים לקהל רחב. לעיתים המילים בשפה זרה או הסגנון הלא שגרתי מגבילים גם הצלחה מסחרית בינלאומית. שיר שאינו ממשיך להצליח מיד אחרי האירוויזיון – נעלם מהר מאוד מהשיח הציבורי.
מוזיקלית, האירוויזיון מדגיש את הקשר בין מוזיקה לפורמט טלוויזיוני: שירים קצרים, קליטים, ויזואליים, הפקה בסטנדרטים גבוהים, גימיקים, תאורה ובימוי שמושפעים מקליפים וסרטוני TikTok
רבים מהמבצעים אינם אמנים מוכרים וללא גב מוזיקלי רחב. הם לא מצליחים לבנות קריירה בינלאומית. יש יוצאי דופן, כמובן, כמו ABBA או מונסקין, סלין דיון – אך הם נדירים.
ובכל זאת, יש שירים בודדים שכן מצליחים לפרוץ ולהישאר — לרוב אלו שמביאים משהו מיוחד באמת או מסחרי באופן קיצוני.
שונאי האירוויזיון הם תופעה לא פחות מעניינת מהתחרות עצמה. לא מעט אנשים – כולל עיתונאים, מוזיקאים, ואנשי תרבות – מביעים ביקורת חריפה או סלידה מהאירוע, לעיתים מסיבות מוזיקליות ולעיתים אידיאולוגיות.
הביקורת הנפוצה ביותר היא שהאירוויזיון מקדם מוזיקה שטחית, גימיקים במקום יצירתיות, ושירים שמיועדים ”לעשות רושם” ולא לגעת באמת. מוזיקאים רבים רואים בו מופע פופ זול שלא תורם לקידום אמנות אמיתית.
יש מי שמתארים את האירוויזיון כ-חגיגת קיטש, תחפושות וקלישאות, שמייצגת את הצד הכי מוגזם של תרבות הפופ האירופאית. גישה זו נפוצה בעיקר בקרב אוהבי מוזיקה “רצינית” יותר – רוק, ג’אז, קלאסית או אינדי. עבור חלק מהצופים, האירוויזיון פשוט הפך למאובן פורמטי: אותם סגנונות, אותם סוגי שירים, אותו בימוי – ואין בו חידוש.
פוליטיקה במסווה של מוזיקה
למרות שהוא מתיימר להיות תחרות א-פוליטית, האירוויזיון נתפס בעיני רבים כזירה של הצבעות פוליטיות, בריתות אזוריות ונקמות דיפלומטיות. הסכסוכים סביב השתתפות ישראל, רוסיה, או ארמניה ואזרבייג’ן, מזינים את הטענה הזו.
חלק מהביקורת מגיעה דווקא מכיוונים פרוגרסיביים: האירוויזיון מציג עצמו כמרחב פתוח ומקבל, אך יש הטוענים שהוא ממסחר נושאים כמו גאווה, מגדר או זהות אתנית בשביל בידור ולא מתוך ערכים אמיתיים.
מבקרים בעיתונות הבריטית, במיוחד בעשורים הקודמים, נטו ללעוג לתחרות ולהציג אותה כסמל לכישלון מוזיקלי של בריטניה. בישראל, לעיתים יש תחושת שבר בין ההצלחה באירוויזיון לבין תרבות המוזיקה המקומית, וההשקעה הרבה בתחרות מעוררת שאלות של סדרי עדיפויות. מצד שני יש גם לא מעט אנשים שנהנים לצפות דווקא בגלל ההגזמה, הדרמה והקיטש, ביניהם קבוצות גדולות של מעריצי אירוויזיון, שמבחינתם התחרות היא חזות הכל. במיוחד
האירוויזיון הוא סמל לאחדות ולנראות לקהילת ה-להט"ב עם דימויים מגדריים חתרניים, שירים שעוסקים בקבלה עצמית
למרות שרוב שירי האירוויזיון נשכחים במהירות, יש כמה ששברו את הכלל – והפכו ללהיטים על-זמניים, שנכנסו להיסטוריה של הפופ, לא רק באירופה אלא גם בעולם.
שיר אירוויזיון איכותי נמדד בכמה מישורים – מוזיקליים, רגשיים ותחרותיים. המרכיבים המרכזיים שנחשבים לאופייניים לשיר אירוויזיון מוצלח ואיכותי – מלודיה קליטה אך ייחודית
שיר טוב צריך לתפוס את האוזן כבר מהאזנה ראשונה – פזמון חזק, תמה מוזיקלית ברורה, אך גם משהו שמבדיל אותו מהשירים האחרים בתחרות., ביצוע ווקאלי חזק – כיוון שכל השירים מבוצעים חי, ביצוע קולי מדויק, כריזמטי ובעל עוצמה הוא קריטי. שיר יכול “ליפול” על ביצוע חלש, גם אם הוא טוב על הנייר. כמובן – נראות בימתית. אחרי הכל והאירוויזיון הוא תחרות ויזואלית לא פחות ממוזיקלית. הפקה חכמה, כוריאוגרפיה ייחודית או אלמנט ויזואלי בלתי נשכח – כמו שמלת הנורות של רוסלנה או הבמה המסתובבת של לורין – יכולים להפוך שיר למנצח. וגם: שירים שנוגעים בקהל מבחינה רגשית, או כאלה שמדברים על נושאים אוניברסליים (אהבה, חופש, זהות, תקווה), נוטים להכות גלים – כמו “Amar Pelos Dois” של סלבדור סובראל מפורטוגל
מי שונא אירוויזיון מי אוהב – הנה רשימה של כמה מהשירים הבולטים:
"ABBA – “Waterloo” (שבדיה, 1974) אולי שיר האירוויזיון האייקוני ביותר בכל הזמנים. הביא לפריצה העולמית של ABBA, אחת מלהקות הפופ המצליחות אי פעם. נבחר לשיר האירוויזיון הטוב בכל הזמנים באירועי 50 שנה לאירוויזיון.
סלין דיון – “Ne Partez Pas Sans Moi" (שווייץ, 1988)
למרות שהשיר עצמו לא הפך ללהיט גדול, הזכייה נתנה דחיפה אדירה לקריירה של סלין דיון. בהמשך הפכה לאחת הזמרות הגדולות בתולדות הפופ העולמי.
"Loreen – “Euphoria (שבדיה, 2012) שיר שהצליח מסחרית בכל אירופה, עם סאונד אלקטרוני חדשני לתקופה.הפך לסטנדרט של “איך עושים אירוויזיון מודרני נכון”, וזכה להשמעות רדיופוניות רבות גם שנים לאחר הזכייה.
"Måneskin – “Zitti e buoni (איטליה, 2021) שיר רוק איטלקי שזכה באירוויזיון ונתן ללהקה פריצה עולמית. מןנסקין הפכה ללהקת רוק בינלאומית מצליחה, עם שירים במצעדים בארה”ב, אירופה ואפילו MTV.
Amar pelos dois” – Salvador Sobral (Portugal)" – זכה לשבחים בהיותו מושפע ג'אז, מינימליסטי, רגשי ואותנטי מאוד – שונה מאוד מהסטנדרט האירוויזיוני.
Sound of Silence” – Dami Im (Australia, 2016 )" – בלדת פופ חזקה עם שירה עוצמתית, הפקה אלגנטית והופעה מרשימה.
"Netta – “Toy (ישראל, 2018) שירבעל מסר פמיניסטי, סאונד ייחודי והופעה שהפכה לויראלית – והביאה ניצחון.
"Conchita Wurst – “Rise Like a Phoenix (אוסטריה, 2014) ביצוע דרמטי ובלתי נשכח שסימל מסר של קבלה ושוויון.
"Elena Paparizou – “My Number One” (יוון, 2005) שיר פופ אתני שהביא ליוון ניצחון ראשון והפך לקלאסיקה ים-תיכונית.
