מי שמכיר את הסגנון הדחוס והקשה שהפסנתרן מקוי טיינר טיפח מאז שנות ה-70 ואילך, עשוי להיות מופתע ממה שהוא שומע ב-Inception. זו הזדמנות לשמוע  טיינר הצעיר נשמע מחוץ לגבולות הרביעייה הקלאסית של ג'ון קולטריין של שנות ה-60 המוקדמות; הוא חושף גישה לירית לפסנתר ג'אז שנשמע רחוק מהסגנון הבוגר של טיינר.
Inception הוא אלבום הבכורה של  מקוי טיינר שיצא בשנת 1962. הוא כולל הופעות של טיינר עם הבסיסט ארט דיוויס והמתופף אלווין ג'ונס.  ג'ונס נפלא, אבל אחד הדברים הטובים ביותר בתקליט הזה הוא  דייוויס. שניהם מניחים בסיס קצבי איתן לנגינה  המלודית הנוצצות של הפסנתרן.
לטיינר יש את היכולות הטכניות של אוסקר פיטרסון ואת היצירתיות המלודית של ברובק. פיתח את הסאונד מאסיבי ואת סגנונו המודאלי המאוחר, ולאורך האלבום הזה הוא מנגן במגע קל להפליא.
בחירת החומר מחולקת באופן שווה למדי בין קטעים מודאליים כמו "Inception" ומנגינות מעורבות בצורה הרמונית יותר כמו "Speak Low", והטיפול של הפסנתרן בשניהם מדגים עד כמה עבודתו המוקדמת הייתה נטועה בביבופ. כישוריו כמעבד מומחשים אולי בצורה הטובה ביותר על ידי הטיפול הקונטרופונקטי המורכב ב "There Is No Greater Love."
"Sunset" הוא קטע יפהפה שבולט באלבום הזה, אבל גם כל האחרים מהנים- רצועות כמו"Effendi" ו"Blues for Gwen" נפלאות. בסך הכל, אלבום שיענה על הציפיות של כל חובב מוזיקת פסנתר ג'אז.