משה פרץ מסלסל געגועים לאהובה. תקוע במחוזות הכי צפויים של המוסיקה הישראלית. מבחינתו – אין חדש תחת השמש הים תיכונית. מעניין אם המנטור לשעבר היה מעביר את הטקסט הנדוש הזה. הוא ככל הנראה סומך יותר על הסלסול המדוכדך, על הרגש שרץ לפני השיר, אבל השיר כל כך דל, שהוא עובר לידי וממשיך הלאה.
בימים שיוצרים במיינסטרים הים תיכוני המקומי, כותבים ושרים מתוך אמת פנימית (חנן בן ארי, בר צברי) הייתי מצפה מיוצר רגיש, בעל קול ענוג כמו משה פרץ ללכת על מוסיקה אישית, על מהלכים יותר מורכבים, על שירים יותר מאתגרים. השיר החדש רחוק מאלה.
אז כן, יש מצב שמסחור ממשיך לנווט את דרכו האומנותית של פרץ. בשיר הזה הוא רחוק מלפרוץ דרך. יש לי הרגשה שהוא גם לא ממש רוצה.
משה פרץ מתגעגע
לבדי בחדרי אני יושב/ ובתוך ליבי ריקנות ועצב
אבד היקר לי/ כמה בנשמה את חסרה לי
מתגעגע אלייך אהובה/ לא רק ידעת כמה את חשובה
מתגעגע ואין בליבי מנוח/ כי אותך קשה כול כך לשכוח
הלב זקוק לחום ליבך/ חסר לי כול כך מגע ידך
אם את שומעת את קולי/ שובי נא אהובתי
מתגעגע אלייך אהובה…
