שנשתתף בחגיגה המוזיקלית של נדב אזולאי וגיל נמט? אני קורא את הטקסט, ולא מוצא סיבה לחגוג. הוא עוסק בבעייתיות של הזוגיות, כלומר לפי התיזה של נדב אזולאי, אין באמת מאמץ כן ואמיתי לבחון את הקשר בינה לבינו/ בינו לבינה. אם לא מצליח להם בפעם הראשונה – ממשיכים הלאה, וכך, מן הסתם, הולכים ומסתבכים. בשיר נעשה שימוש במונחים מיליטריסטים כמו שימוש בשריון שאנשים עוטים על מנת לגונן על עצמם מפני חשיפה, כאב ושברון לב.
מצד שני, קיימת הבנה שהוא היה חסר ניסיון והלך לקראת קשר שנדון לכישלון. הבריחה מהתמודדות היא המתכון להרס עצמי או במילים אחרות – להעצמת תחושת הכישלון בזוגיות (גם שלו גם שלה). "סרט המשך" – הפרק הבא גם הוא נדון להסתבך ולכשלון, ועדיין מתוך הבנת הכשל ומתוך מקלט ההגנות הוא כמה לאהבה, לקשר לזוגיות.
אזולאי ונמט הלכו על קצב שמתחבר לי עם הרגאיי הג'מייקני, מוסיקה מזיזה, מרקידה שמונעת במשב רוח שאיינו נובע ממקור דכאוני.
אזולאי את נמט ניסו ליצור איזושהי מפוקחות רעננה גם בעיבוד הסמי אתני העשיר, גם בקליפ המטורלל. פניהם אינם לדרמה שלא לדבר על משהו קיצוני יותר. המוסיקה אינה קוהרנטית למילים, אבל מי אמר שביאוס מחייב מוסיקה מבאסת. המוסיקה יוצאת מהמגננה התת קרקעית ומטפסת אל אולם השמחות. זה מן הסתם מה שמבקש הדובר לעצמו. תאזינו פעם ופעמיים ותתיישרו על הנתיב הזה. הוא מיוחד.
נדב אזולאי וגיל נמט המתכון בימוי: גיל נמט צילום: אלמוג דהן
צאי מההלם/ צא מהשוק/ כאן ועכשיו/ הלכנו רחוק
כל היחידות/ וכל היחידים/ זו הקפצת אמת/ זה החיים
חד-משמעי/ חודר את השריון/ אבל תקוע בגרון
אני יודע ראשון שהייתי טירון/ שהלכתי לישון בשמירה
בעיניים פקוחות, בשילוב של כוחות/ בניפוץ הלוחות עם רוחות סערה
העלויות הכרוכות בבריחת המוחות/ אל דלתיים פתוחות של תהום פעורה
בוא כבר הביתה/ אל תעלמי/ זה המתכון המפורסם/ להרס עצמי
כולם כוכבים/ בסרט המשך/ וזה תפקיד העלילה/ להסתבך
תת-קרקעי/ מלא געגועים/ הלב שולח מסרים
אני יודע ראשון…
