הסיטואציה של בן שמתמודד עם נתק מאביו מלווה בשכבות עמוקות של רגשות לא פתורים וקונפליקט פנימי. בניגוד לאבל “טבעי”, שבו יש סיום של קשר משמעותי אך עם סגירה רגשית מסוימת, כאן, אחרי מות האב, נותרת תחושת חוסר סיום – דברים שלא נאמרו, פיוס שלא קרה. זוהי חוויה רגשית כואבת משום שהמוות מבטל כל אפשרות לתיקון ישיר. השיר הוא דרך “לדבר עם הלא נוכח”, לייצר דיאלוג פנימי שדרכו מתרחש ריפוי רגשי.
בעיקר עבור הנפש שמבקשת להשתחרר מהכבלים של הכאב הלא פתור.
נועם בנאי בנו של מאיר בנאי ז"ל, צירף אליו את דודו, אביתר בנאי (אח אביו) , כדי לשיר סיפור יחסיו המורכב עם אביו, על ריחוק, חוסר תקשורת, כי פשוט לא ידעו איך לממש קרבה ואהבה.
ועכשיו, כשאיננו נשאר הצער הגדול על מה שיכול היה להיות, ועדין "אבל גם באמת שום דבר עוד לא נגמר אני בתוך הניגון יפה ומואר ומפואר".
השירה הנוגה בסולם מינורי מכילה את הגעגוע, החרטה והצער. הקולות של נועם את אביתר נשזרים בהרמוניה מופלאה. ללא ספק – שירת הלבבות שפותחת דלת להתבוננות עמוקה בעצמי, וביחסים שלנו עם אהבה, סליחה, וזהות.
*** מתוך האלבום "עיניים טובות"
נועם בנאי אביתר בנאי פספסתי
אני יודע להגיד כבר שפספסתי
לא העזתי להיות מולך כנה לגמרי
אבא אני פחדתי שתכעס עלי
לא רציתי לאכזב אותך
הייתה פעם שכמעט כמעט הצלחתי
לומר לך את כל מה שיושב לי על הלב
מילים רבות רצו לצאת ולא יצאו
אבא אני צריך עכשיו חיבוק
שוב בורח כשלא קל
והולך רחוק רחוק
שוב עוצר את הנשימה
במקום לנשום עמוק
כשנעלת לי את הדלת
חיכיתי רגע ואז הסתובבתי לאחור
כמה אני פחדתי שתפתח לי
לא באמת ידעתי מה לומר
כבר ברור לי שפספסתי
שהייתה לי פה הזדמנות נדירה
להכיר את כל כולי לחשוף מאוד
רציתי שתראה אותי קרוב
שוב בורח כשלא קל
והולך רחוק רחוק
שוב עוצר את הנשימה
במקום לנשום עמוק
שוב בורח כשלא קל
והולך רחוק רחוק
שוב עוצר את הנשימה
במקום לנשום עמוק
מטה הופך לנחש
נחש הופך למטה
שום דבר לא באמת במקרה
יש פה סוף מר
אבל גם באמת שום דבר עוד לא נגמר
אני בתוך הניגון
יפה ומואר ומפואר
