לפני שבוע (סוף מרץ 2024) הלך לעולמו המוסיקאי והפסנתרן מוריס אל מדיוני בגיל 95., ואני נזכר בהופעה שלו בפסטיבל הפסנתר 2015. קדמה להגעתו לפסטיבל עצומה שיזם קובי אוז, שאליה הצטרפו רבים, כולל כותב שורות אלו על הדרתו מהפסטיבל. המאבק על שילובו של הפסנתרן היהודי אלג'יראי אז בן 87, מענקי המוסיקה הערבית-אנדלוסית המודרנית, זוכה פרס מוסיקת העולם מטעם ה-בי.בי.סי (2007) היה מאבק חשוב וצודק על רקע מה שניתן להגדיר שערורייה מקומית צפויה: אל מדיוני פנה לפסטיבל הפסנתר, אבל נדחה פעמים אחדות. קובי אוז, שמכיר את השירים של מדיוני מאז שימש קלידן בלהקת שפתיים, ביקש לא רק לשתפו אלא לתבוע את עלבונו של המוסיקאי המופלא. השתתפותו של הענק הבינלאומי התבקשה יותר מכל מופע אחר בפסטיבל.
באותה שנה, במרכז ענב, גג גן העיר: באנו לראות את נצחונו של הצדק. גם קובי אוז הגיע כדי להעניק את הכבוד לו הוא ראוי ולקחת לחלק בקונצרט הנדיר.
אחרי המופע הזה, ברור שאלמלא התקיים – פסטיבל הפסנתר 2015 יכול היה לרשום לעצמו החמצה גדולה.
אם יש מוסיקה מזרחית מודרנית אותנטית בקרבנו – היא התחילה קודם כל במוסיקאי ובפסנתרן הזה, שהופיע בעבר עם הסופרסטאר של מוסיקת הראי (Rai), האלג'יראי חאלד Khaled)).
אל מדיוני הוא סגנון אקלקטי יחיד במינו, סינתזה של צליל ערבי, מוסיקה אנדלוסית, חיבור לראי, רומבה ולבוגי, וכמובן הנגינה המופלאה בפסנתר בגילו אז, מוריס הדהים בקלילות של פסנתרן ג'אז מהשורה הראשונה, לעיתים נשמע כצליל של קנון, וכשהוא נותן קולו בשיר, החספוס נשמע אותנטי כשל שנסיונייר מהגדה השמאלית בפריז. התוצאה יתה קוקטייל של מוסיקה ערבית, קצב קובני, צליל ים תיכוני וקברט צרפתי. עירוב קוסמופוליטי יחיד במינו.
אל מדיוני, עלה לישראל ב- 2011, המשיך ליצור ולנגן עד גיל 90. נזכור את מוריס אל מדיוני, כי הוא ראויה למצבה גדולה ומיוחדת בעולם המוסיקה.
צילומים: מרגלית חרסונסקי
מוריס אל מדיוני בפסטיבל הפסנתר 2015, מרכז ענב, גן העיר ת"א
