מהשירים הנוגים המחלחלים ביותר שנכתבו בזמר העברי. נעמי שמר בשיא פריחתה כפזמונאית בשנות השישים. במקור נכתב השיר ליוסי בנאי לתוכנית יחיד שהוא עמד להעלות ב-1966. בסופו של דבר, השיר לא התאים לקונספט של התוכנית, וב-1968, הקליטה אותו להקת פיקוד מרכז עם הסולן דני וסלי. שמר כתבה את "אנחנו שנינו מאותו הכפר" על חברים שהכירה, שנלחמו באותן המלחמות. למעשה שיר שביטא את כאב השכול והגעגועים של כל המלחמות, מהשירים שמתמצתים את האתוס הישראלי של מן הישוב-מושב-קיבוץ – על כל הטרגיות שבו, המלחמות שקוטעות מסלול חיים של חברות – "בתוך שדה ירוק אני עובר/ ואתה מעבר לגדר"
"היא כתבה את פס הקול של חיינו", כתבו על נעמי שמר. ואמנם, שמר מזוהה יותר מכול מלחין מקומי אחר אם לא כ"מוסיקה ישראלית", (שהרי אין יצור כזה בדומה למוסיקה הודית, פורטוגזית או יוונית) הרי ללא ספק כמלחינה שהצליחה לבטא את הוויית הנופים האנושיים של ישראל במילה ובצליל.
השיר הוא בלדת זיכרון אישית וקולקטיבית, מהמרגשות והמכוננות בתרבות הישראלית. מדובר בשיר זיכרון שמצייר מערכת יחסים חברית-אחאית בין שני לוחמים בני כפר אחד – מערכת שמסתיימת בשכול. השיר בנוי על ניגון חוזר ושורות שמסמנות התקדמות כרונולוגית — מהילדות בכפר, דרך השירות הצבאי, ועד המוות של אחד החברים והשכול שנשאר בכפר.
החזרה על השורה "אנחנו מאותו הכפר" יוצרת תחושת קרבה, חיבור עמוק ושייכות, שמבוססת על מוצא משותף, קיום משותף ונוף אחד — "שדה ירוק", "כיכר", "פרדסים", "שדרות". השימוש בבלורית, חיתוך דיבור מדגיש שהשניים אינם רק מהכפר הפיזי אלא חולקים גם תרבות, אופי, זהות.
"אהבנו את אותן הנערות / אבל תמיד אמרנו – אין דבר" – מדגים קשר גברי חזק שאין בו קנאה אלא הבנה עמוקה. זוהי  פשטות וחמימות – אידיליה של ישראל הישנה.
תיאור המלחמות מגיע בהדרגה מבליט קולקטיביות :  "לחמנו בשלוש המלחמות" , "זחלנו על קוצים ועל דרדר" – אבל אז מגיע השבר האישי: "פתאום ראיתי איך אתה נשבר" – שורת המפנה הרגשית החזקה של השיר. התמונה מבהירה את רגע מותו של החבר – "אז אותך הבאתי אל הכפר" – משפט של שכול; הוא החזיר את גופת החבר הביתה.
הבית האחרון כואב במיוחד: "כמעט הכל נשאר אותו הדבר" – הכפר ממשיך, אבל יש חסר גדול.-"ואתה מעבר לגדר" – דימוי ברור לקבר בבית העלמין. מונח פשוט שמכיל עומק רגשי עצום.
"אנחנו שנינו מאותו הכפר" הוא שיר על אחווה, על זיכרון, על שבר. הוא מספר את סיפורה של מדינה שלמה דרך שניים – שניהם שייכים לאותו מקום, אבל רק אחד חוזר.
הכוח האמיתי של השיר הוא בפשטות. אין צורך בדרמטיות – יש צורך באהבה, בכאב ובעובדה שיש דברים שלא משתנים, גם כשמישהו איננו.
הלחן לכאורה פשוט, שקט ונוגה בקצב איטי שמלווה את התחושות: געגוע, אהבה, כאב. החזרתיות בלחן של הפזמון מחזקת את תחושת הזיכרון החוזר ונשנה בלילות שישי – רגע של התכנסות ושבר.

גם בשיר הזה כמו בשירים אחרים שלה, הזיהוי הישראלי של שמר נובע מהמיזוג בין המרכיבים המוסיקאליים והמילים, שתיחמו אותה כמלחינה –משוררת "לאומית", במשמעות של תמצית מרוכזת של הנוף האנושי המקומי

פרט ללהקת פיקוד מרכז יש לשיר ביצועים רבים נוספים של יהורם גאון, אריק לביא, דודו זכאי, הגבעטרון, דודו אלהרר, אריק סיני, יוסי פרץ.

אנחנו שנינו מאותו הכפר -להקת פיקוד מרכז – סולן: דני וסלי מילים ולחן: נעמי שמר

אנחנו שנינו מאותו הכפר/ אותה קומה, אותה בלורית שיער / אותו חיתוך/ דיבור – מה יש לומר / הן אנחנו מאותו הכפר
אנחנו שנינו מאותו הכפר / שדה ירוק חצינו עד צוואר / בערב שבנו יחד לכיכר / כי אנחנו מאותו הכפר
ובלילות שישי / כשרוח חרישי / בצמרות שחורות עובר / אז אני אותך זוכר
תמיד בפרדסים ובשדרות / אהבנו את אותן הנערות / אבל תמיד אמרנו – אין דבר / זה הכל נשאר בתוך הכפר
ברחנו אל אותם המקומות / לחמנו בשלוש המלחמות / זחלנו על קוצים ועל דרדר / אבל שבנו יחד אל הכפר
ובלילות שישי…
אני זוכר בקרב שלא נגמר / פתאום ראיתי איך אתה נשבר / וכשעלה השחר מן ההר / אז אותך הבאתי אל הכפר
אתה רואה – אנחנו כאן בכפר / כמעט הכל נשאר אותו הדבר / בתוך שדה ירוק אני עובר / ואתה מעבר לגדר
ובלילות שישי…

צילום: פיטר ל. רוזנברג