לחשוב על הזמן שחלף. סוג של חשבון נפש אישי. תחושות עולות מהגוף ואז משתנות. שם בפנים, אנחנו כל הזמן נעים כמו מטוטלת בין אורות וצללים. השיר של נתן סלור ויסמין אבן מציג החיים בתנועה מתמדת. המוטו העגום: גם כאשר משהו מתחבר, בסוף – מתפורר. קחו את זה לזמניות החיים. איך שלא נהפוך את הקיום שלנו – סופנו להתפורר.
המוסיקה מתכתבת נפלא עם הנרטיב. יש בה מנגינה וקצב שבונים את אותה תנועתיות שסלור רצה לשדר. גם שירתה הדרמטית-נואשת המוכרת של דנה ברגר היא סוג של פרשנות אישית קוהרנטית, שמשדרת את חוסר התקווה הקיומי. בעיה: שימוש מרובה במילת הגוף "זה", שממסמסת מעט את תוכנו של השיר.
נתן סלור מארח את דנה ברגר צל אחר בימוי רז שמואלי
בכל פעם צל אחר/ עוטף, חולף, נוגע ועובר
היום הולך ומתקצר/ אולי זה שוב שידור חוזר
דולק, כבה, אוחז, מרפה/ וכשסופסוף נוגע, מתחבר,
זה מתפורר
לא מחזיר מבט/ גם אם זה כמעט
חוזר ולא רוצה לחשוב/ טעויות קטנות, טעויות גדולות
נופל חזרה, בין הזרועות לא נשאר לי כלום
קם ונעלם
יש לילות שהכזבים יפים יותר/ ואז מהבהבים
אורות הבוקר מעירים/ מחר יגיע צל אחר
אולי נהיה, או נוותר/ כשהכל נוגע ועובר
זה מתפורר
