Short n'Sweet מציג את הרוח שופעת החיים של סברינה קרפנטר, אמנם עדיין לא כוכבת הפופ בגודל של טיילור סוויפט, אבל עם נוכחות אמנותית-מסחרית גדולה מהחיים. אלבום זהב אחד וסינגלי פלטינה מרובים מאוחר יותר, לא פלא ש"אספרסו", סינגל הבכורה מהאלבום הקרוב, מכיל את התמצית: מילים שגורמות לך לצחקק, פופ חמוד מאוד, מיוחד באי היומרה שלו.
זהו אלבום קיץ-קלאסי של פופ מסוגנן, בביצוע חמוד ואפילו חכם. לאחר שהחלה את דרכה בתור ילדה של דיסני בשנות ה-2010, קרפנטר כבר התעלתה מעל שנותיה הראשונות כשהוציאה את ה-Emails I Can't Send מ-2022, אלבום של זמרת יוצרת נורא צעירה שחושפת כישרון בפופ אישי מתובך בדאנס חמים. Short n'Sweet הוא מבחינתה התפתחות , אלבום רענן עם צליל חזק ומתוחכם יותר, כזה שמכיל עד תום את השירה המתקתקה ואת הביטחון החצוף וקורץ העיניים שלה. קרפנטר בעיקר מחייכת וקורצת את דרכה בין שירים שמזהים את כוחה הבלתי רציונלי של התאווה, אבל מסובבים בזריזות את הסכין על רמאים וצבועים.
היא שיתפה פעולה עם שניים ממפיקי הפופ הכי מבוקשים כג'ק אנטנוף וג'וליאן בונטה. היא נעה בין דיסקו וסול בהשראת שנות ה-70 לבין פופ/רוק בהשראת שנות ה-80. אנחנו מקבלים גם את ה-"Please Please Please" הרומנטי עם צליל הסינת'ים של Electric Light Orchestra וההרמוניות של Fleetwood Mac. במקומות אחרים, קרפנטר נמצאת באזורי הפופ וה-R&B של בני דורה אריאנה גרנדה וטיילור סוויפט בשירים כמו "Good Graces", "Sharpest Tool" ו-"Bed Chem" – שירים קלילים שנתקעים לך בראש.
"Espresso" ו"Please Please Please" הם שניים מרגעי השיא, אבל הם אפילו לא המנגינות הכי טובות כאן. הכבוד הזה מגיע לקלאסיקת הקריוקי העתידית “Lie to Girls.”
האלבום נשמע חסר מאמץ ועם זאת אמיתי. קרפנטר שותפה לכתיבה בכל רצועה, ומגלה חדות ושנינות עדינה לאורך כל הדרך. ב-"Taste", היא מתענגת על האימפקט המתמשך של האקס שלה "את תוהה למה חצי מהבגדים שלו נעלמו/הגוף שלי נמצא במקום בו הם נמצאים/עכשיו הלכתי, אבל אתה עדיין שוכב/לידי, מידה אחת של הפרדה."
בסך הכל מוזיקת פופ רעננה, שנכנסת לאוזן עוברת לרגליים אבל מדלגת על חלקים פנימיים.
