לטראומה הגדולה של החטופים מצמידים שיר. מחברים לאומיות ודת. אהבה ורגשנות. המטרה מקדשת, אבל באמנות כמו באמנות – גם המטרה הכי קדושה כמו שחרורם תעדיף שיר אותנטי ולא יצירה עמוסה קלישאות. הקיטש מפעיל מניפולציה. הוא יוצר אפקט נוסחתי על חשבון תהליך אותנטי שאין בו גודש הדבקות פופוליסטיות. אני מבין את הלב הדואב של סגיב כהן את נתי מדני, אבל מסר והשתתפות בצער לא חייבים להפוך בכוח למוסיקה אם אינה אותנטית.
בגדול, מוזיקה נחשבת בדרך כלל לעניין חיוני. היא זו שמביאה לא פעם להתעלות, ונועדה לרגש. כוחה של המוזיקה נקבע במידה רבה בסיטואציה שבה היא משתמשת. השאלה היא כמובן התרגום שלה לאמנות. המאבק למען השבת החטופים הוא המשימה הכי חיונית ו"קדושה" במלוא מובן המילה. השיר הזה מגמד את הסיטואציה כשהוא עושה באופן הכי שקוף שימוש בביטויים כמו "עם אחד לב אחד" ועקרונות כמו "אמונה" ו"מדינה" בצורה פשטנית במוסיקת פופ רגשנית מלו-מלנכולית שאינה מחזקת את המסר. מגיע למשפחות החטופים שיר יותר מקורי ופחות פופוליסטי.
סגיב כהן נתי מדני נהפוך כל אבן צילום ובימוי:מיקו משה דורון
אמא שלי, ילדה שלי,/ ילד שלי , אבא שלי,/ לא אנוח לא אשקוט לא אוותר
אח שלי, סבא שלי/ אחות שלי, סבתא שלי/ לא אנוח לא אשקוט לא אוותר
עד שנחזיר אתכם הביתה מתוך החושך הגדול/ לא ננוח לא נשקוט לא נוותר
אין לנו חיים / אין לנו ברירה / נהפוך כל אבן
יש פה עם אחד אל אחד/ אין לנו חיים רק עם אמונה
נהפוך כל אבן / יש פה עם/ תהיה גם מדינה
אהוב שלי, אהובה שלי,/ תינוק שלי, תינוקת שלי/ לא אנוח לא אשקוט לא אוותר
עד שנחזיר אתכם הביתה / מתוך החושך הגדול/ לא ננוח לא נשקוט לא נוותר
אין לנו חיים / אין לנו ברירה / נהפוך כל אבן
יש פה עם אחד לב אחד/ אין לנו חיים רק עם אמונה
נהפוך כל אבן יש פה עם/ תהיה גם מדינה
