סגיב כהן הולך עם מנגינה וקצב פשוטים ורכים המאפיינים את האוריינטציה המלודית הטיפוסית לו כדי לשיר שיר ארס פואטי (התייחסות של האמן לעצמו ולאמנותו) מתובלן בהרהורים על החיים העכשוויים המודרניים. השאלה שמנחה את סגיב – איך שורדים רגשית ויצירתית בעולם שמשתנה בקליק. הוא בורח מהרשתות החברתיות. מפלטו במילים ובמנגינות. הן הדבר האמיתי. הדרך לתובנה עוברת דרך תהליך תחקיר היצירה, בזמן שמסביב מתחוללים שינויים. מילים ומנגינות הן העולם הלא משתנה – אליו אתה בורח, כי הוא מעניק לך מחסה ומגן מול האופציה של העולם העכשווי. ה"שָׁמָּה" הוא המקום האמיתי הזה, שאליו אתה חותר.
סגיב כהן מנגן ושר את השיר בנימה מפוקחת, מעט מלנכולית, בקצב אמצע ידידותי, במבע מתכוון, שאינו גולש לדרמה, בגוון אקוסטי מובהק, שמבטא את מסלול הפופ השפוי והבטוח מבחינתו. סגיב אינו מתיימר להיות מישהו אחר, שומר אמונים למוסיקה הבלתי אמצעית שלו – דוברת אמת, גם כשהיא אינה פסגת ההמצאה המוסיקלית.

קליפ: משה מיקו דורון

אחרי שכבר הבנתי מה נשלחתי לעשות/  וכתבתי וניגנתי מה שזכיתי לגלות
עלייך ועלינו על דרכים ותובנות/  חפרתי והוצאתי מחשבות מאובקות
חשבתי מה אוכל עוד לשתף את הבריות/ בעולם שבו תבחר רק לשתף או לא להיות
פגשתי ערוצים בהם רצים אל תהומות/ מצאתי לי מקלט בתוך מילים ומנגינות

כי שמה לא צריך אפילו לנסות/ להיות כל מי שאני לא, להבליט או לכסות
שמה יש מקום לכל היצירות/ לגעת בלבבות שיצמאו בהם תשובות
אחרי שכבר שמעתי המלצות וטענות/ על מה פה רלוונטי ומה עובד פחות
בזמן שאני שר לי אסטרטגיות משתנות/ נפלו להם וקמו ממלכות וממשלות

חשבתי מה אוכל עוד לשתף את הבריות/  בעולם שבו הכל זה לשתף או לא להיות
פגשתי ערוצים בהם רצים אל תהומות/  מצאתי לי מפלט בתוך מילים ומנגינות
כי שמה לא צריך אפילו לנסות/  להיות כל מי שאני לא להבליט או לכסות
שמה יש מקום לכל היצירות/ לגעת בנשמות בלי כותרות ובלי שמות