41 שנים מאז אלבום הבכורה שלהם, Non-Stop Erotic Cabaret, ו-20 שנה מאז אלבומם האחרון, Cruelty Without Beauty המרתק של 2002, "סופט סל" חוזרים עם אלבום שמכיל תמצית מזוקקת למדי של זקני הסינת' פופ עם עין על העתיד. *Happiness Not Included מתייחס לתחזיות שנות ה-80 מהמדע הבדיוני (“rocket ships and monorails, electricity that never fails”) לבין איך שהדברים התגלגלו בפועל.
תזכורת: מארק אלמונד ודיוויד בול הקימו את צמד האלקטרו – Soft Cell בשנת 1979, שהיה מחלוצי הז'אנר האלקטרוני שכבש את בריטניה בתחילת שנות השמונים עם האלבום Non-Stop Erotic Cabaret, שיצא ב-1981. זו היתה אחת הלהקות הראשונות שהביאו את הטכנולוגיה לראש המצעדים. הלהקה שילבה מוזיקה אפלה יחד עם מוזיקה אלקטרונית קצבית, מוסיקה שטרם נשמע עד אז. הצמד התפרק ב-1984 ערב יציאת אלבומו This Last Night In Sodom. השיר Tainted Love נכנס לספר השיאים של גינס תחת הקטגוריה – השיר ששהה משך הזמן הארוך ביותר ברשימה הנחשבת – Billboard top 100 בארה"ב.
Soft Cell תמיד העזו להיות לא שגרתיים, והאלבום החמישי שלהם *Happiness Not Included הוא עוד הצהרה על הכוונה הזו. הסינת'ים המעוררים והעוצמתיים של דייב בול משתלבים בצורה מבריקה עם המילים של מארק אלמונד שמתחברות עם תפיסות וזיכרונות מהעבר ואנטי-ממסדיות.
אגדות הסינת' מממשיכות לייצר מוסיקה אפלה לריקודים. מארק אלמונד – שהקליט את השירה שלו בזמן שהחלים מקורונה – נשמע לפעמים מאוד שברירי, מה שעובד לטובת האלבום. בפתיח "Happy Happy" אלמונד מקונן על עולם משתנה ללא הרף, "אני זוכר עבר שסיפר לנו על העתיד / ספינות רקטות ומכוניות מעופפות, אנשים אחרים חיו על מאדים". השיר מונע בצלילי סינת' נוסקים וקולות רקע דרמטיים, והשורה החוזרת ונשנית של "סיפורי מדע בדיוני סיפרו לנו על עתידנו" היא Soft Cell קלאסית.
העתיד הדיסטופי שממנו הזהירו פני כארבעה עשורים קיים בפתח "Bruises on My Illusions" – עדכון לחזיון החושך שהם מאלבומם האחרון של שנות ה-80, ה"פרנויה" מזכירה הצלילים של דפש מוד באווירה העתידנית האפלה שלה . שיר הנושא של האלבום אומר: "הכל בסצנה הזו פוגע, זו הסיבה שאנחנו תמיד במגננה / המדיה החברתית שלנו הופכת אותנו לעבדים, כמו ילדים שאומרים להם איך להתנהג". זה מצב חיינו היום ("לפני שאתה לוקה באשליות, קרא את האותיות הקטנות של החיים – אושר לא כלול") וזה אחד השירים המוצלחים ביותר מבחינה מוזיקלית, כשדיוויד בול חוזר לגרוב המוכר שלו. ל-"Tranquiliser" יש קריצת סיקסטיז מתוקה למרות התוכן העגום: השיר האחרון והארוך ביותר הוא "עדן חדשה", שנוגע באידיאליזם של שנות ה-60.
זהו מפגש מחודש מבריק של קריירות הסולו של מארק ודייב בהתאמה: הקברט התיאטרלי של Almond עם האלקטרוניקה המיוחדת של בול. חלק מהשירים לא נשמעים סופט סל קלאסיים כמו "The Purple Zone" (שיתוף פעולה עם Pet Shop Boys), אבל ככלל הפופ האלקטרוני של השמונים מתחדש ב-2022, והוא נשמע לא רק עכשווי אלא גם עתידני.
Soft Cell & Pet Shop Boys – Purple Zone
