פול סיימון בחר לשיר את "צלילי השקט" בטקס האזכרה במלאת 10 שנים לארועי 9/11 – אסון נפילת התאומים. רגעים מרגשים. ואין כמו הבחירה הזו למעמד. צליל השקט האלמותיים, כל אחד יעניק להם פרשנות אישית משלו ברגעים האלה.
מישהו כתב: May those victims of 9/11 rest in peace for all eternity, you will never be forgotten. ואיכשהו זה מתקשר עם:
'The visions that were planted in my head, still remains within the sounds of silence"
מהי ההתגלות הזו של פול סיימון שעליה כתב לפני כחמישים שנה, שיר שברבות הימים הפך לאחד השירים המצמררים של הצמד סיימון וגרפונקל.
תמיד אני מוצא בשיר משהו עמוק יותר מאשר בקריאה הקודמת. זו יכולה להיות שתיקת הנשמות שממשיכות לדבר ביניהן. השיר יצא לראשונה באלבום מוקדם של סיימון וגרפונקל Wednesday Morning, 3 AM, שנמכר באלפיים עותקים בלבד. בשלב ההוא נפרדו דרכיהם. ללא ידיעתם, איש חברת התקליטים בוב ג'ונסון עיבד את השיר מחדש והוסיף לו גיטרה חשמלית, בס ותופים. השינוי – הפך את השיר ללהיט. פול סיימון וארט גרפונקל חזרו זה אל זה ומאז הפכו לאחד הצמדים המצליחים ביותר בהסטוריה של המוסיקה.
כאמור, ניסו לפרשן את השיר בדרכים שונות. יש האומרים כי מדובר בהתגלות של פול סיימון בחלום על בסיס המילים Because a vision softly creeping,/Left its seeds while I was sleeping. מעבר לכך – סיימון חיפש להעביר מסר – כמה הבורות מעוותת את החשיבה של אנשים. "שקט" מתייחס לכניעה – אנשים שמצייתים לשליטים בלי לדעת את כוונותיהם האמיתיות. People hearing without listening, אומר השיר. אנשים שומעים בלי להקשיב – מצייתים מבלי להבין את תוצאות צייתנותם. במילים של פול סיימון יש גם סוג של אזהרה לאותם קונפורמיסטים: "שוטים, אני אומר, אינכם יודעים – השתיקה כמו סרטן מתפשטת, הקשיבו למילים המלמדות שלי, קחו את ידי שמנסות להשיגכם" …"מילותי כמו טיפות גשם יורדות/ מהדהדות בבארות השקט"
צייתנותם של אנשים מתוארת גם במילים: And the people bowed and prayed/To the neon god they made – "אנשים קדים ומתפללים/ לאלהי הניאון שהם יצרו" האם התכוון ב"ניאון" לטלוויזיה? זה מן הסתם יסביר את המילים – people talking without speaking וגם hearing without listening'
מכל מקום, סיימון מנסה לשכנע אנשים שיש מחשבות, אמונות ואידאות אחרות מאשר מקובעות בתפיסה אחת או פסיביות שהיא נחלת הדור הצופה ב"אלוהי הניאון". סיימון מנסה לומר – אנחנו מתהלכים קרוב קרוב לאמת שאנחנו מחפשים, היא מתחת לאפנו, אבל במקום להגיע אליה אנחנו בונים אלילים כדי להתמודד עם המציאות בדרכנו המקובעת, הקונפורמיסטית.
סיימון וגרפונקל צלילי השקט Simon & Garfunkel – The Sound of Silence – Madison Square Garden, NYC – 2009
Paul Simon – The Sound of Silence (from The Concert in Hyde Park)
Hello darkness, my old friend
I've come to talk with you again
Because a vision softly creeping
Left its seeds while I was sleeping
And the vision that was planted in my brain
Still remains
Within the sound of silence
In restless dreams I walked alone
Narrow streets of cobblestone,
'Neath the halo of a street lamp
I turned my collar to the cold and damp
When my eyes were stabbed by the flash of a neon light
That split the night
And touched the sound of silence
And in the naked light I saw
Ten thousand people, maybe more
People talking without speaking
People hearing without listening
People writing songs that voices never share
And no one dared
Disturb the sound of silence
Fools said I, You do not know
Silence like a cancer grows
Hear my words that I might teach you
Take my arms that I might reach you
But my words like silent raindrops fell
And echoed
In the wells of silence
And the people bowed and prayed
To the neon god they made
And the sign flashed out its warning,
In the words that it was forming.
And the sign said, the words of the prophets are written on the subway walls
And tenement halls
And whisper'd in the sounds of silence
