שניהם כבר לא בעניין? הוא שותק ומתרחק, בלילות מפנה לה גב. הלב שלה קפוא. אז מה הסיפור? מה היא רוצה? רק לתאר מצב בלתי הפיך של חסר תוחלת, שבו היא "שבר כלי" שאינה יכולה לשאת את הבדידות?  למרות שהיא אינה קוראת אותו עד הסוף, היא מעידה "גם אני כמוך מחוקה עכשיו". ואיך היא יודעת על הספק המכרסם בו, אם הוא שותק…
אמינות הטקסט? בכתיבת מילים, החיפזון לעיתים מן השטן. אבל למה שנחפור? קחו את המנגינה הקליטה, את הקצב הידידותי שמוביל את השיר למסלול אמצע לא טראומטי. סימה לוי דוכין זורמת עם השיר כאילו הסיפור אינו בנפשה, מכוונת אל רשימות השידור הנחשקות. מבחינה זו – היא על המסלול הנכון.

בלילות אתה מפנה לי את הגב/ מה שהיה כאן קודם כבר לא קורה עכשיו/ מי חשב שמה שפעם לא נחשב?/ גם אני כמוך מחוקה עכשיו
והקיץ חם אך לא נוגע בי/ כי הלב שלי קפוא אתה לא איתי/ יכולה לרצות הכל אך לא אותך/ אתה לא רואה אני שקופה
ואתה שותק הולך ומתרחק/ לא יודעת למה יש בך ספק/ ואתה שותק הולך ומתרחק/ לא יודעת למה יש בך ספק
בלילות אני שוכבת על הצד/ ומצד שני הראש שלך שקצת נמאס לו/ מי חשב שמה שפעם לא נחשב?/ גם אני כמוך מחוקה עכשיו
הבדידות שלי לא יכולה לשאת/ את המרחק ביננו את הקשר מתנתק/ לא ידעתי שהזמן לא מרפא/ אני שבר כלי הגעתי לקצה
ואתה שותק הולך ומתרחק/ לא יודעת למה יש בך ספק/ ואתה שותק הולך ומתרחק/ לא יודעת למה יש בך ספק
בלילות אתה מפנה לי את הגב…/ לא יודעת למה יש בך ספק…